תדר
כ- 0.3% מהאוכלוסייה סובלים מ יתר של בלוטת התריס, 2/3 מהם נשים. הגורם להפצה מינית זו של בלוטת התריס יתר לחץ דם אינו ברור, אך מבוקש אצל נשים בתקופת ההנקה. בעיקר המחלה מופיעה אצל מבוגרים ולעתים נדירות אצל ילדים.
בנוסף לראיון המטופל, בו על הרופא לברר את הסימפטומים ותקופת ההתרחשות, מעבדה דם מבחנים הם שיטת בחינה חשובה מאוד. אם רמה גבוהה של סידן ניתן לזהות ב דם, יש לקחת בחשבון את רמת ההורמון של בלוטת התריס. אם שניהם סידן ורמות ההורמון של בלוטת התריס גבוהות, זה מצביע על ראשוני יתר של בלוטת התריס (פעיל מדי בלוטת התריס).
אם סידן רמתו מופחתת אך הורמון הפרתירואיד מוגבה, משני יתר של בלוטת התריס יכול להיות הסיבה. ואם רמת הסידן מוגברת אך רמת הורמון הפרתירואיד מופחתת, סביר יותר להצביע על היפרקלצמיה של הגידול. לסיכום, אם רמת הסידן היא מעל 2.6 ממול / ליטר עם נורמלי כליה תפקוד, חלבון כולל והורמון פרתירואיד, זוהי סבירות גבוהה להיפרפראתירואידיזם ראשוני.
אם רמת הסידן מופחתת, הפוספט תקין והורמון הפרתירואיד מוגבר, זה מעיד על היפרפראתירואידיזם משני. אם יש חשד להיפרפראתירואידיזם ראשוני (היפרפראתירואידיזם), אולטרסאונד או CT של בלוטת התריס יש לבצע. אם יש חשד למהלך משני של המחלה, אולטרסאונד משתי הכליות צריך להיעשות וגם קריאטינין רמה ב דם צריך להיבדק במעבדה. חלק מהגידולים מסוגלים לייצר גם רמת סידן מוגברת בגוף. במקרים כאלה, קרני רנטגן של חזה (אי הכללת קרצינומה של הסימפונות), צילום רנטגן של השלד הגרמי (זיהוי מוקדי סילוק) ו סקרטיגרפיה של העצם (אי הכללת התפשטות עצם על ידי גידול) צריך להתבצע בכל מקרה.
