שרירים מפוארים

הגדרת שרירים מפוספסים

שריר מפוספס רוחבי הוא השם שניתן לסוג מסוים של רקמת שריר מכיוון שבאור מקוטב (למשל, מיקרוסקופ אור פשוט) זה נראה כאילו הפרט סיב שריר לתאים יש סטראס רוחבי קבוע. בדרך כלל משתמשים במונח שם נרדף לשרירי השלד, מכיוון שרקמות מסוג זה נמצאות כאן בעיקר. ישנם שרירים שתפקידם לא להזיז את השלד, כמו למשל שרירי דיאפרגמה, לשון or גָרוֹן, הם גם מסוג רקמות זה. עם זאת, פסי רוחב זה נמצאים גם ב לֵב עם זאת, יש לו כמה מאפיינים הספציפיים אליו וכן כמה תכונות שאינן מתרחשות בשאר השרירים המפוסלים, ולכן אנו מדברים בדרך כלל על שלושה סוגים שונים של רקמת שריר: שריר מפוסל רוחבי, שריר חלק ושריר לב .

סוגים

ישנם שני סוגים שונים של שרירים מפוספסים: השרירים האדומים והלבנים. ה סיב שריר בתאים של השרירים האדומים יש תכולה גבוהה של ספק החמצן מיוגלובין, האחראי על צבע סוג שריר זה בשל צבעו האדום. המשמעות היא ששרירים אדומים מתוכננים במיוחד למאמץ ממושך וניתן למצוא אותם בתדירות גבוהה יותר סבולת ספורטאים אוהבים מרתון רצים.

לעומת זאת סיבי השריר של השרירים הלבנים מכילים פחות מיוגלובין ולכן נראים קלים יותר. הם אחראים בעיקר לתנועות מהירות וחזקות ולכן הם שולטים אצל אנשים שכוח השרירים הוא הגורם העיקרי, כמו ספורטאי כוח. ניתן להמיר שרירים לבנים לשרירים אדומים באמצעות אימונים; האם זה אפשרי גם הפוך טרם הובהר סופית.

כל שריר שלד מוקף רקמת חיבור (epimysium), ממנו יוצאים סיבים בודדים, המכונים גם מחיצות (מחיצות), שמצד אחד מקיפים כל אדם סיב שריר (endomysium) ומצד שני משלבים גם כמה סיבי שריר כקבוצות (perimysium), כך שנוצרות חבילות סיבי השריר כביכול. האפימיסיום מתמזג בתרסיס השרירים ואז לתוך גידים באמצעותו ניתן לחבר את שריר השלד לשלד. באנטומיה מבחינים בין התקשרות ומקור שריר השלד.

הפשטה הרוחבית נגרמת על ידי המבנה המיוחד של תאי סיבי השריר האינדיבידואליים (מיוציטים). מלבד אברוני התאים הרגילים, אשר ניתן למצוא גם בסיבי השריר (גרעין, המיטוכונדריה, ריבוזומים, רטיקולום אנדופלזמי (שכאן, לעומת זאת, נוצר ממערכת צינורות מורכבת ונקרא רטיקולום סרקופלזמי)), תאים אלה מורכבים מאלפי מה שנקרא מיופיברילים. סיבים אלה הם מבנים חוטים שנארזים בצפיפות זה ליד זה ועוברים לאורך כל השריר.

אלה בתורם מורכבים מכמה סרקומרים. סרקומרים הם יחידה של הסיבי אשר בתורו מורכב מהרכיבים הקטנים יותר אקטין ומיוזין. אקטין ומיוזין הם חלבונים שלעתים נקראים חלבונים מכווצים, מכיוון שהם בסופו של דבר גורמים לשרירים שלנו להתכווץ.

אקטין ומיוזין מסודרים בסרקומרים בתבנית קבועה כל כך שנוצרת דפוס ספציפי: גם אקטין (ישירות) וגם מיוזין (באמצעות חלבון אחר, נמתח מאוד) מחוברים לדיסקיות Z. מהדיסקים האלה יוצא תחילה אזור המכונה "I-band", המכיל בדרך כלל רק אקטין. לכן אזור זה נראה בהיר יותר תחת מיקרוסקופ האור מאשר "רצועות A" שבאות אחריו.

זהו האזור בו אקטין ומיוזין חופפים, פחות או יותר בהתאם למצב הכיווץ של השריר. אם השריר רפוי, יש מקום, "אזור ה- H", שבו נמצא רק מיוזין אך לא אקטין. עם זאת, כאשר השריר מכווץ, חוטי המיאוזין מתקרבים יותר לעבר דיסקי ה- Z, כך שהם חופפים יותר ויותר עם חוטי האקטין ו"אזור H "נעשה קצר יותר ויותר עד שהוא נעלם סופית.

תהליך זה ידוע ברפואה כביכול מנגנון נימה הזזה המהווה בסיס להתקצרות השרירים שלנו. על מנת שתהליך זה יתקיים, השריר זקוק סידן יונים, אותם הוא מקבל מצד אחד מרשתית הסרקופלזמה ומצד שני מסביבת התאים, כמו גם מספק האנרגיה ATP. אם ATP אינו מיוצר עוד, לא ניתן לשחרר את כיווץ השריר, ולכן זה נשאר במצב מתוח זה. זה קורה כאשר אורגניזם מת והגוף נשאר במתחם קפדני.