מבוא
האנטומיה של המין הנשי משתנה מאוד. מבחינים בין הפנימי לחיצוני השפתיים. בין אם זה הפנימי או החיצוני השפתיים הם גדולים יותר שונים מאישה לאישה.
שתי הווריאציות הן פיזיולוגיות ולכן נחשבות "נורמליות". אף על פי כן, גדול פנימי השפתיים נתפסים לרוב כפחות אסתטיים. בנוסף למצוקה פסיכולוגית, שפתיים גדולות משמעותית עלולות לגרום גם להפרעות תפקודיות, כגון כְּאֵב כשיושבים. בשנים האחרונות התערבות כירורגית באזור איברי המין התפתחה לחלק חשוב בניתוחים פלסטיים. בהתאם, קיימות אפשרויות לשנות את גודל שפתי השפה.
אנטומיה של השפתיים הגדולות והמינורה
יחד עם המונס veneris, הדגדגן והפרוזדור הנרתיק עם יציאות הנרתיק, שָׁפכָה ובלוטות שיווי המשקל, השפתיים מהוות את איברי המין הנשיים החיצוניים, הנקראים גם הפות. השפתיים החיצוניות מכסה את הדגדגן, את פתח השופכה ואת הנרתיק כניסה לרוב ובכך יש לו פונקצית מגן מכנית. הוא מכיל תת עורית רקמה שומנית בדרגות שונות ולכן בין השאר גורמים השפתיים הפנימיות מינורה באישה עומדת בולטת בדרגות שונות.
העור על המשטח החיצוני של השפתיים הגדולות מכיל שער, זיעה ו בלוטות חלב והוא פיגמנט. כלפי המשטח הפנימי, העור דומה יותר ויותר לקרום הרירי והופך לאדום ורך יותר. בין labia majora ו labia minora יש שכבה של רופף אלסטי רקמת חיבור ללא רקמת שומן, המכילה בלוטות חלב.
השפתיים הפנימיות יכול להיות מכוסה לחלוטין על ידי השפתיים החיצוניות במצב עמידה או נמתח מעבר לכך באופן גלוי. תפקידה למנוע חדירת פתוגנים לנרתיק. שיער אינו נוכח.
אל האני רקמת חיבור מכיל אחוז גבוה של סיבים אלסטיים וכן רשת ורידים חזקה. אלה כלי להתנפח במהלך עוררות מינית. הדגדגן (= "הדגדגן") ממוקם בקפל הקדמי של השפתיים הפנימיות.
