מהו זיהום שמרים?
זיהום עם פטריית שמרים היא תמונה קלינית אשר נגרמת על ידי שמרים. בדרך כלל ניתן להקצות את הפטריות לירות לפטריות. הפטריות, בתורן, מהוות קבוצת הורים של מיקרוביולוגיה לצד בקטריה, וירוסים, פרוטוזואה ואצות.
לפטריות השמרים (פטריות יורה) שייכות, כמין החשוב ביותר, Saccharomyces הלא-פתוגניים (אפאתוגניים) או האופה או היין פטריית שמרים. יתר על כן, ניתן להבחין בין המינים הפתוגניים הפקולטיים קנדידה, כמו גם Trichosporon ו- Cryptococcus. ברפואה, פתוגנים פתוגניים מבחינה פסיכולוגית הם מיקרואורגניזמים הגורמים למחלות העלולים לגרום לתמונה קלינית חריפה, אך אינם עושים זאת בכל המקרים. זה בתורו אומר שזיהום עם פטריית שמרים אינו מוביל אוטומטית לתסמינים חריפים, אך אפשרית גם עבירה ללא תסמינים.
כיצד ניתן להבחין בזיהום בשמרים?
זיהום שמרים יכול להיות מלווה בתסמינים מסוימים, הכלולים בהליך האבחנה המבדל. כאשר הפתוגנים מתבטאים על העור, עלולים להופיע אדמומיות, קשקשת, דלקת, גירוד ובכי. אם הקרום הרירי נפגע, כמו למשל ב פה ואזור הגרון, דימוי הקיכלי נראה לעין.
כאן הבחין הרופא הבודק באזורים מורמים, נפוחים ואדומים של הקרום הרירי, המכוסים לעתים קרובות בציפויים לבנבן. לעיתים קרובות פטריית השמרים מדביקה גם את הנרתיק, שם היא מוצאת סביבה אידיאלית (פטרת הנרתיק). הביטוי המקומי הזה מורגש בעיקר על ידי חזק שריפה וגירודים.
גם פריקה שמנת וריח בולט באזור איברי המין בנרתיק אינם נדירים. באמצעות יחסי מין, ה מיקוזיס בנרתיק כמובן יכול להיות מועבר גם למין הגברי. תסמינים קרדינליים הם תגובה דלקתית של העורלה והברק.
פטרייה באברי המין עלולה לגרום לקשה כְּאֵב במהלך הטלת שתן ויחסי מין. תלונות במערכת העיכול כגון שלשולים או כאב בטן, הפחה ו צרבת יכול להיות אינדיקציה לזיהום בפטריית מעיים. פתוגני פטריית השמרים נספגים לכן לעיתים קרובות דרך מערכת העיכול עם פה כאתר הראשוני ודרך דרכי המין.
אתר אופייני נוסף להדבקה בפטריות שמרים הוא הציפורניים. ביטוי על העור והקרום הרירי בקשר לתסמינים שתוארו לעיל באזור פתחי חלל הגוף צריך לפחות לגרום לרופא לחשוב על זיהום אפשרי בפטריית שמרים. סימנים לא ספציפיים אחרים לאירוע מדבק יכולים להיות גם ירידה כללית בביצועים, עייפות ו כאבי ראש.
