הַגדָרָה
שלשול מוגדר בדרך כלל כפריקה של צואה נוזלית מדי. תלוי בחומרה ובדק של שלשול, זה יכול להיות ארוך או קצר. הגדרה מדויקת של שלשול לעיתים קרובות קשה להשיג, מכיוון שכמות הצואה והעקביות הנחשבת לנורמלית עשויות להשתנות מאוד מאדם לאדם, באופן סובייקטיבי ואובייקטיבי.
אצל תינוקות תדירות צואה דקה עם יותר מ 75% תכולת מים יותר משלוש פעמים ביום נחשבות פתולוגיות. שלשול יכול להיגרם על ידי מחלות רבות ושונות. עם זאת, הגורם השכיח ביותר לשלשול בקרב ילדים קטנים הוא זיהום על ידי בקטריה or וירוסים. עם זאת, שלשול בדרך כלל עובר בקלות ומבריא מעצמו ללא פעולה נוספת. שלשול חמור או ארוך טווח יכול להיות מאיים, במיוחד לילדים, בגלל אובדן נוזלים גבוה אלקטרוליטים ודורש טיפול תרופתי.
סיבות
הטריגר הנפוץ ביותר לשלשול אצל ילדים קטנים הוא זיהום במעי הנגרם על ידי וירוסים or בקטריה. בעיקר יש להזכיר כאן את וירוס הרוטה והנורו-וירוס, אך גם את קבוצת האדנווירוסים, המדביקים מאוד. הם מועברים בעיקר בזיהומי מריחה, לפיה הם מגיעים לידיים על ידי נגיעה בחפצים ומשטחים מלוכלכים עליהם וירוסים נוכחים.
חפצים יומיומיים נפוצים במיוחד כמו ידיות לדלתות, מתגי תאורה וברזים הם מקומות אידיאליים להתפשטות של נגיפים ופתוגנים בכלל. לא רק, אלא במיוחד עם ילדים קטנים, הם נכנסים בקלות ל פה ומשם למערכת העיכול. מצד שני, מזון מהווה גם מקור אפשרי להדבקה בנגיפים.
אולם במקרה של זיהומים במזון זיהומים עם בקטריה בפרט ממלאים תפקיד גדול יותר. אלה יכולים לגרום לשלשול ישירות כתוצאה מזיהום, או שהם עלולים לגרום לשלשול אך ורק באמצעות הרעלים החיידקיים שהם מייצרים, ובמקרה כזה אנו מדברים על הרעלת קבה. בפרט החיידקים Escherichia coli (E. coli), סוגים שונים של סלמונלה וקמפילובקטר ג'ג'וני, הנמצאים במזון מקולקל או מאוחסן באופן שגוי, ממלאים בכך תפקיד.
לבסוף, תרופות או אי סבילות למזון יכולים להיות אחראים גם לשלשול אצל ילדים צעירים. אצל ילדים קטנים, אי סבילות למזונות בסיסיים כגון מוצרי דגנים (או חלבון הגלוטן הכלול בהם), לקטוז הכלולים במוצרי חלב ובחלבון עוף יש חשיבות מיוחדת. ביחס לתרופות הגורמות לשלשול אצל ילדים קטנים, אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה ראויים לאזכור במיוחד, מכיוון שאלו לא רק פוגעים והורגים חיידקים פתוגניים, אלא גם פוגעים בטבעי הטבע פלורת מעיים.
