שלב כרוני
לרוב, לוקמיה מיאלואידית כרונית מתגלה בשלב הכרוני. זה תואם את השלב הראשוני של המחלה ויכול להימשך עד עשר שנים. לעתים קרובות הוא מתקיים ללא תסמינים, כך שלעתים קרובות האבחנה הראשונית נעשית באופן מקרי למדי, למשל בהקשר של שגרה דם בדיקה על ידי רופא המשפחה.
בשלב זה יש עקירה הדרגתית של בריאים דםתאים יוצרים ב מח עצם. על מנת להיות מסוגלים לייצר מספיק דם תאים, הגוף עובר לאיברים אחרים להיווצרות דם. בהקשר זה מדברים גם על היווצרות דם חוץ-מוחי.
זה משפיע בעיקר על טחול, כך שהאיבר יכול להיות מוגדל מאוד. בשל העלייה המסיבית בגודל, קיים אפילו סיכון לקרע בסכנת חיים טחול. לעיתים, אנשים מושפעים מדווחים על תלונות בטן עליונה בצד שמאל. אין כמעט תסמינים אופייניים לשלב הכרוני. חולים לעיתים קרובות מתלוננים על תלונות לא ספציפיות כגון ירידה במשקל, עייפות או הזעות לילה.
אִבחוּן
דגימת דם: כאן מספר תאי דם לבנים בדם נקבע. מספר מוגבר של תאי דם לבנים ניתן לצפות במחלה זו, במיוחד בשלב הפיצוץ (לויקוציטוזיס). נקבעים גם פרמטרים כמו מה שנקרא ALP (לויקוציט פוספטאז אלקליין) בסרום.
ערך זה נמוך יותר ב- CML (לוקמיה מיאלואידית כרונית) ומבדיל מחלה זו ממחלות דומות אחרות בהן ערך זה מוגבר. בנוסף נקבעים פרמטרים אחרים המעידים על מחזור תאים מוגבר בגוף (חומצת שתן, למשל). הערכים נקבעים בכל עת סרטן הדם נחשד.
מח עצם איסוף רקמות (מוח עצם) ביופסיה) ומריחת דם: לאחר ניתוח אוסף הרקמות מה- מח עצם בעזרת המיקרוסקופ ניתן להעריך את התאים במח העצם ולקבוע את מקורם. בנוסף, דגימת דם שנלקחה מה- וָרִיד ניתן לבחון ולהעריך גם במיקרוסקופ. ציטוגנטיקה: הבדיקה שתוארה כבר על החומר הגנטי של התאים המנוונים היא מכריעה הן לטיפול והן לפרוגנוזה של המחלה, מכיוון שתאי ה- CML (לוקמיה מיאלואידית כרונית) במיוחד הם בעלי שיעור גבוה מאוד של כרומוזום פילדלפיה (בערך ל- 95% מהתאים יש קשר לא טיפוסי זה בין הכרומוזומים 9 ו -22). טומוגרפיה ממוחשבת (מרובדת קרני רנטגן) ו אולטרסאונד: הגדלות של כבד כמו גם טחול ניתן להעריך על ידי הדמיה זו.
תרפים
מח עצם הַשׁתָלָה: במחלה זו חשוב מאוד למצוא תורמי מוח עצם, מכיוון שכך סוג זה של סרטן דם ניתן לריפוי. כימותרפיה: הסוג הזה של סרטן מטופל גם בכימותרפיה נוספת. לוקופרזיס: שיטה זו מסירה את התאים הרבים מאוד מהדם עקב הגידול הבלתי מבוקר, אחרת הדם היה מתעבה בגלל עליית קשיחות הדם. זה יביא לשבץ מוחי, לֵב התקפות או פקקות, מכיוון שהדם היה נעצר בקטן יותר כלי וסותמים כלים אלה. אימטיניב: החומר הפעיל אימטיניב ממלא תפקיד חשוב מאוד במחלה זו, שכן 95% מהתאים המנוונים הם בעלי כרומוזום פילדלפיה.
