אופיום, המיץ המיובש מפרג קפסולות, כבר היה ידוע בתור משכך כאבים בזמנים קדומים. אבל כמה חומרים פעילים היו מכילים גלם אופיוםומדוע לעתים קרובות כמויות שוות של אופיום הניבו השפעות שונות, נדרשו לניתוח מפורט יותר.
היסטוריה של מורפיום
רק בשנת 1805 הבידוד פורץ הדרך של העיקרון הפעיל של אופיום הושג. מורפיום היה החומר המשרה שינה על שם מורפיאוס, אל החלומות היווני. יותר מאוחר, מורפיום קיבל את השם מורפיום.
בספרו "Geschichte der Pflanzengifte" (תולדות רעלים של צמחים) משנת 1777, מתאר יוהאן פרידריך גמלין את השפעת האופיום באופן הבא: "דרך עצבים, מיץ הפרג פועל על הנשמה. משקל חלש מכניס את המוח לרוגע ושלווה אשר, כל עוד השפעה זו נמשכת, מתריסה אפילו מהאלימים ביותר כְּאֵב ואבל מדכא. ”
חומצות ובסיסים
בזמן הגילוי של מורפיום, רק חומצות היו ידועים כסוכני צמחים. כעת, כאשר עוזרו של הרוקח בפדרבורן, פרידריך וילהלם אדם סרטורנר (1783 - 1841), פרסם את תגליתו בכתב העת "טרומסדורף" של טרומסדורף ובמקביל טען כי מורפיום הוא בסיס אלקליין, ממצאיו לא זכו לתשומת לב. רק מאוחר יותר הוכר כי עם מורפיום התגלה הנציג הראשון של סוג החומרים: ה אלקלואידים. כמה אלקלואידים מאז הופקו מאופיום, ויחס הערבוב שלהם משתנה בהתאם למקורם, מה שמסביר את ההשפעות השונות של אותן מנות אופיום.
השפעת מורפיום
המרכיב החזק ביותר באופיום הוא מורפיום, חומר הרדמה יעיל ביותר לשיכוך כאבים שבידודו חולל מהפכה ברפואה, ובמיוחד בניתוחים. אולם עד מהרה התגלה שלא רק אופיום אלא גם מורפיום היה ממכר. עם זאת, מכיוון שזה בקושי מתרחש במינון הנדרש במודרני כְּאֵב הקלה, מורפיום הוא עדיין הבחירה הראשונה למאבק במחלות קשות וכרוניות.
בשנותיו המאוחרות עבד פרידריך וילהלם אדם סרטורנר כרוקח באינבק ובהמלן, שם התמסר למחקר נוסף בצד. סרטונר נפטר בגיל 58 ונקבר בקפלת ברתולומאוס באינבק. על מצבתו נכתב: "באמצעות גילוי המורפיום המשתלם, הוא פעל לברכת אנשים חולים רבים."
