רצפי DNA
ברצף דנ"א משתמשים בשיטות ביוכימיות לקביעת רצף הנוקליאוטידים (מולקולת בסיס DNA עם סוכר ופוספט) במולקולת דנ"א. השיטה הנפוצה ביותר היא שיטת סיום שרשרת סנגר. מכיוון ש- DNA מורכב מארבעה בסיסים שונים, נעשות ארבע גישות שונות.
כל גישה מכילה את ה- DNA שיש לרצף, פריימר (מולקולה מתחילה לרצף), פולימראז DNA (אנזים המרחיב את ה- DNA) ותערובת של כל ארבעת הנוקליאוטידים הנדרשים. עם זאת, בכל אחת מארבע הגישות הבסיס שונה שונה מבחינה כימית באופן שניתן לשלב אותו אך אינו מספק נקודת פעולה לפולימראז ה- DNA. זה מוביל לסיום שרשרת. שיטה זו מייצרת שברי DNA באורכים משתנים, אשר לאחר מכן מופרדים כימית על ידי מה שמכונה אלקטרופורזה ג'ל בהתאם לאורכם. ניתן לתרגם את המיון שהתקבל לרצף הנוקליאוטידים בקטע ה- DNA ברצף על ידי תיוג של כל בסיס בצבע פלואורסצנטי שונה.
הכלאה של DNA
הכלאה של DNA היא שיטה גנטית מולקולרית המשמשת להוכחת הדמיון בין שני גדילי DNA בודדים ממוצא שונה. שיטה זו עושה שימוש בעובדה שחוט כפול של DNA מורכב תמיד משני קווצות בודדות משלימות. ככל ששני הגדילים היחידים דומים זה לזה, יותר בסיסים יוצרים חיבור מוצק (קשרי מימן) עם הבסיס הנגדי או שנוצרים יותר זוגות בסיס.
לא יתקיימו זיווגים בסיסיים בין החלקים בשני גדילי ה- DNA בעלי רצף בסיס שונה. כעת ניתן לקבוע את המספר היחסי של תרכובות על ידי קביעת נקודת ההיתוך בה מופרד קווצת הדנ"א החדשה שנוצרה. ככל שנקודת ההיתוך גבוהה יותר, כך בסיסים משלימים יותר יצרו קשרי מימן זה לזה וכי שני הגדילים הבודדים דומים יותר. ניתן להשתמש בשיטה זו גם לאיתור רצף בסיס ספציפי בתערובת דנ"א. למטרה זו ניתן לתייג שברי דנ"א שנוצרו באופן מלאכותי עם צבע (פלואורסצנטי). אלה משמשים לסימון רצף הבסיס המתאים וכך יכולים להראותו גלויים.
