להקת דלתא
הרצועה הדלתאית ("Ligamentum deltoideum" או גם Ligamentum collaterale mediale) היא, כפי שהשם מרמז, רצועה משולשת שנמצאת בחלק הפנימי של קרסול משותף. הוא מורכב מארבעה חלקים: Pars tibiotalaris anterior, pars tibiotalaris posterior, pars tibionavicularis, pars tibiocalcanea. כל ארבעת חלקי הרצועה מקורם יחד מהפנימי קרסול, השייך לעצם השוק.
משם הם נמתחים כמו אוהד לנקודות ההתחלה שלהם, ה טרסאל עצמות. שניים מהרצועות, Pars tibiotalaris anterior ו- Pars tibiotalaris posterior, משתרעים לטאלוס ומסתיימים בחלק הקדמי ובחלק האחורי של הטבעת. Pars tibionavicularis מסתיים ב העריד (Os naviculare), ואילו pars tibiocalcanea מסתיים ב calcaneus.
בשל המסלול המחובר מקרוב של מרכיבי הרצועה הבודדים, לוח מתוח של יציב במיוחד קולגן נוצרים סיבים. הדלתא, שנמצאת בחלק הפנימי קרסול, מוטלת המשימה העיקרית למנוע את כופף הרגל כלפי חוץ (כִּפּוּן). זה גם מונע את תנוחת הוולגוס של המפרק (תקלות מפרקים, בהן ציר המפרק מסתובב פנימה).
בשל אופיו, רצועת הדלתא תורמת בצורה עצומה ליציבותה כולה מפרק הקרסול. יציבות זו באה לידי ביטוי, בין היתר כאשר כף הרגל מגיעה למצב הבוהן (כיפוף צמח), מכיוון שהכוונת העצם של מפרק הקרסול הוא לא יציב יותר במקרה זה. פגיעה ברצועה הדלתאית היציבה מתרחשת לעיתים נדירות ביותר.
בדרך כלל, הרצועה הדלתאית נמתחת יתר על המידה כאשר כף הרגל כפופה כלפי חוץ, מכיוון שהיא מאוד עמידה בקריעה. עם זאת, היציבות יכולה להיות מושפעת. קרע ברצועה או חלק ברצועה במהלך תנועה כזו נדיר מאוד בהשוואה לשאר רצועות הקרסול וקשור לכוח רב המופעל על הפציעה. אם אכן מתרחשת פגיעה כזו, תחילה יש להקל על המפרק וכך הרצועה הדלתאית, להתיז ואז להתגבר לאט על העומס. אם זה לא מצליח, ניתן להשתמש בהליך כירורגי בו תפרים את הרצועה כדי לתקן את הפציעה.
להקת סינדסמוזיס
סינדסמוזיס היא רקמת חיבור מבנה רצועות המחזיק שניים עצמות יחד וכך נוצר מפרק מזויף, כלומר ללא פער משותף. משמעות הדבר היא כי עצמות - במקרה של עצם השוק והפיבולה - אינם ניתנים לתנועה חופשית זה נגד זה, דבר התורם ליציבות מסוימת. בגוף האדם יש סינדסמוזיס כזה, "סינדסמוזיס טיביופיבולריס", בין החלקים התחתונים של השוקה לפיבולה.
הודות לתסמונת זו, המללולי הפנימי והחיצוני מהווה את מה שמכונה מזלג הקרסול, הנקרא גם מזלג מלולארי, המקיף את עצם הקרסול וכך נוצר מפרק הקרסול העליון. התסמונת מורכבת משתי רצועות חזקות, הרצועה הקדמית והאחורית. רצועות אלה נספרות בין אלה של מפרק הקרסול העליון.
עם זאת, לשתי הרצועות יש תכונות מיוחדות משלהן. לרצועה הקדמית של הסינדסמוזיס מהלך מעט אלכסוני והיא עוברת מהחלק החיצוני של עצם השוק לקצה הקדמי של הפיבולה. הרצועה האחורית של סינדסמוזיס עוברת בצורה אופקית יותר מהחלק האחורי של הפיבולה לחלק האחורי והרוחבי של השוקה.
מטרת תסמונת המיסוס הזו היא להבטיח יציבות מסוימת בקשר עם הנותרים רצועות של מפרק הקרסול. בכל צעד, מבנה הרצועות הזה נטען בכבדות הן ממשקל הגוף והן מהכוחות המתרחשים במהלך התנועה. עם זאת, בהשוואה לרצועות האחרות, היא אינה רגישה לפציעות.
הסיבה לכך היא א רקמת חיבור לוחית, הנמתחת בין עצם השוק לעצם השוק ובכך, בנוסף לתסמונת, מספקת יציבות גבוהה. בנוסף, הרצועות של הסינדסמוזיס מגבילות את מידת התנועה הזו בגלל המתח שלהן, שנוצר כאשר כף הרגל נמשכת לכיוון קצה אף. אם התסמונת או המבנה הגרמי בסביבה המיידית נפגעים מכוח חזק, יש צורך בטיפול ספציפי בכדי להחזיר את דרגות התנועה והיציבות, שיש להן חשיבות רבה. בנוסף, פגיעה בתסמונת יכולה להוביל לסטייה מינימלית של ביפול הקרסול, שללא טיפול מיידי יביא לבלאי מפרקים מוגבר.
