רירית המעי הדק
אל האני מעי דק זקוק למשטח ספיגה גדול לספיגת רכיבי המזון. משטח הרירית מוגדל במידה רבה באמצעות קיפול חזק ובולטות רבות. מבטיחים זאת על ידי מבנים שונים:
- קפלי Kerkig (Plicae circulares) אלה הם קפלים טבעתיים היוצרים תבליט גס של מעי דק ובו גם ה רירית ותת-ריריות בולטות.
- וילי מעיים קטנים (Villi interstinales) בכל חלקי השטח מעי דק יש כאלה אצבעגוברות בצורת 0.5-1.5 מ"מ בגודלן, בהן אפיתל ואת lamina propria הם בולטים.
- Lieberkühn-Krypten (Glandulae interstinales) בעמקי הווילי יש שקעים צינוריים, המגיעים עד למינה שרירית.
- מה שמכונה "גבול המברשת" מהווה הקלה מיקרו של המעי הדק רירית ומגדיל אותו פי 10.
במיקרואווילי, הציטופלסמה (תוכן מילוי התאים) של תאי המעי הדק (אנטרוציטים) בודדים נדחקת החוצה.
ההבדלים ההיסטולוגיים של חלקי המעי הדק בודדים מתוארים כאן בקצרה:
- תְרֵיסַריוֹן התריסריון מאופיין בקמטים גבוהים מאוד של הכנסייה ובצורת עלים מרשימה בצורת עלים. עם זאת, המאפיין החשוב ביותר הוא בלוטות הברונר (Glandulae interstinales), שנמצאות רק ב תריסריון. הם ממוקמים בתת הרירית ומשתתפים ביצירת מיץ המעי הדק ותוצרתו אנזימים כגון מלטאז ועמילאז.
- המעי הריק (jejunum) כאן קמטי הכנסייה הופכים נמוכים יותר במהלך היום, הווילי במעי הדק מתארך ובעל מבנה בצורת אצבעות יותר
- מעי עקום (אילאום) קיפולי הקרקינג נמוכים במיוחד בקטע המעי הדק הזה וחסרים במעי הגס התחתון לחלוטין.
גם הוואלי של המעי הדק נעשה קצר יותר ויותר ומספר תאי הגביע עולה במהלך המעי. המופע הרב של לִימפָה בולטים במיוחד זקיקים (הצטברות תאי לימפה). אם נאספים זקיקים רבים במקום אחד, המקום הזה נקרא גם הצלחת של פייר. מבנים אלה מעורבים מאוד בהגנה החיסונית של המעי.
