קרינה באנרגיה גבוהה עלולה לא רק לגרום לנזק חמור, כמו בעקבות התאונה הגרעינית בצ'רנוביל או פצצת האטום בהירושימה. אך הם מסוגלים גם להקל ולרפא מחלות. מאז התגלית פורצת הדרך של קונרד רונטגן בשנת 1895, הקרינה הבטיחה מקום חשוב ברפואה, טכנולוגיה ומדע. תחילתה של רפואת הקרינה נעוצה בגילויו של קונרד רונטגן את צילומי הרנטגן (או "צילומי הרנטגן") הקרויים על שמו.
בעוד שחשיבותם באבחון הוערכה לראשונה, רק כמה שנים לאחר מכן, ליאופולד פרוינד האוסטרי השתמש בהם לטיפול בפרוות בעלי חיים גדולה. כתם לידה בילדה בת חמש. גם היום - לאחר עשרות שנים של התפתחות נוספת - רפואה בהקרנות מבדילה בין פרוצדורות אבחנתיות וטיפוליות.
גילוי צילומי הרנטגן
עידן רפואי חדש החל בקרניים שגילה וילהלם קונרד רונטגן ונקרא על שמו: במשך יותר מ -100 שנה, "צילומי רנטגן" בצורה של "קרני רנטגן פלואורוסקופיה "ו"דימות רנטגן" היו הבסיס כמעט לכל בדיקה רפואית. בתחילה פותחה ה"רדיוגרפיה "הקלאסית, בה מוקרן גופו של המטופל בצילומי רנטגן מכיוון אחד.
בצד הנגדי, הקרינה "נאספת" ומוסרת לתמונה בה ניתן להבחין בין חלקים שונים בגוף בכך שהם סופגים כמויות קרינה שונות. מכיוון שלעתים קרובות חופפים חלקי גוף בהליך זה, תמונות נלקחות ממישומי הקרנה שונים. צילומי רנטגן קלאסיים משמשים עד היום. משלים אותו מגוון רחב של נהלים מודרניים כגון טומוגרפיה ממוחשבת, הדמיה בתהודה מגנטית, סונוגרפיה, חיסור אנגיוגרפיה ו סקרטיגרפיה.
תופעות לוואי בהתפתחות רנטגן
היו מכשולים רבים להתגבר עליהם בדרך של טכניקות הדמיה מודרניות: את הנזק שנגרם באופן שגוי ומינונים גבוהים מדי של קרינה עלולים לגרום היה להיווצר בכאב. נזק לחומר הגנטי, אי פוריות וחמור כוויות היו סדר היום עבור חלוצים רבים.
כיום, הסיכון לפגיעה ב בריאות מהליכי הדמיה הוא בדרך כלל נמוך ותמיד מוצב ביחס לתועלות האפשריות.
