אנטומיה של הריסים
הריסים, Ciliae הלטיניים, הם תוספות של העור אצל יונקים ובני אדם. הם בצורת שערות מעוקלות בקצה העפעפיים העליונים והתחתונים של העין ומכסים אותם לחלוטין כקו ריסים כביכול. הם יוצרים שתיים עד ארבע שורות ומשמשים להגנה על העין הרגישה.
הריסים שייכים לשערות הזיפים. בצורתם הם קצרים, נוקשים ומעוקלים. מספר הריסים לעין נע בין 50 ל -250 ריסים.
כדי לא להגביל את הראייה, הם מעוקלים כלפי מעלה בחלק העליון עַפְעַף ולמטה על העפעף התחתון. על העליונה עַפְעַף יש יותר (כ 200) וארוכים יותר (כ
10 מ"מ) ריסים, בחלק התחתון עַפְעַף הם קצרים יותר (כ -7 מ"מ) ופחות רבים (כ -75).
הריסים מקורם ב שער שורש. זה מוקף ב בלוטות חלב, בלוטות זייס ומייבום. עם זאת, בניגוד לרוב השערות האחרות בגוף, לריסים אין שריר שיכול להקים אותם, מה שמכונה Musculus erector pili.
אורך הריסים על העפעף העליון שונה מזה של העפעף התחתון: בחלק העליון נמצאים הריסים הארוכים יותר באורך של כ -8 עד 12 מ"מ. בעפעף התחתון הם ארוכים רק 6 עד 8 מ"מ. אורך חיי הריסים קצר יחסית: לאחר 100 עד 150 יום הם יידחקו מעור העין ויוחלפו בריסים חדשים.
תקופת הצמיחה של ריסים חדשים היא כ -10 שבועות. אם הריסים נחתכים או נקרעים, הגוף מפצה בצמיחה מחודשת. הריסים מקבלים את חומרי המזון שלהם, כגון שומן, באמצעות עיגון דמוי שורש שלהם בעפעפיים, שם חלב ו בלוטות זיעה נמצאים.
זה שומר על ריסים גמישים. ככלל, לריסים יש צבע זהה לזה ראש ושערות גוף. אם נגיעות במגעים באופן בלתי צפוי, העין סגורה בצורה רפלקסיבית.
הריסים משתלבים זה בזה ויוצרים מעין כלוב תפיסה. זה מגן על העין מפני גופים זרים אפשריים. זה מתרחש תוך כ -250 אלפיות השנייה. בלוטות שונות בבסיס הריסים משמנים את הריסים.
