ציסטות רדיקולריות (ICD-10 K04.8: ציסטה רדיקולרית, ציסטה אפיקלית (חניכיים), ציסטה פריאפיקלית, ציסטה רדיקולרית, שיורית) אפיתללומיניית קו (חללים) הסמוכה לשורשי השיניים. רירית האפיתל נקראת מפוח ציסטה. לומן הציסטה עשוי להכיל תוכן נוזלי, עיסתי או גזי.
צורות המחלה
- ציסטות רדיקולריות אפליות ("שורש השורש").
- ציסטות רדיקולריות לרוחב ("לרוחב")
- רדיקולרי ("משפיע על השורש") או בין-רדיקולרי ("ממוקם בין שורשי השיניים") ציסטות נשירות
שיא תדירות: המחלה מתרחשת בעיקר בין העשור השני לשביעי לחיים. שיא גיל מתקיים בעשור 2 עד 7 לחיים.
שכיחות (שכיחות מחלה): באופן כללי, ציסטות אודונטוגניות ("שמקורן בשיניים") הכוללות ציסטות רדיקולריות, הן בין התהליכים הפתולוגיים (הפתולוגיים) הנפוצים ביותר באזור הפה והלסת. 60% עד 90% מכלל הציסטות האודונטוגניות הן ציסטות רדיקולריות. המקסילה נפגעת בתדירות כפולה מהלסת התחתונה. העצם המקסולרית מושפעת לרוב מציסטות מכולן עצמות בגוף.
מהלך ופרוגנוזה: פרוגנוזה טובה. אין הישנות (ללא הישנות המחלה) אם הוסרה לחלוטין. כִּיס כֶּרֶך עולה לאט בתהליכים אוסמוטיים עם תזוזה של מבנים סמוכים ואוסטאוליזה (ספיגת עצם) ברציפות. אם מאובחנים מאוחר, מבני העצם שמסביב עשויים להיפגע קשות.
ציסטה רדיקולרית קשורה בהכרח למוות של עיסת השן הפגועה ("מוות שן"). ניוון ממאיר (ממאיר) של ציסטות באופן כללי הוא נדיר ונע בין 0.2% ל 0.5%.
