הילד הוא פסימיסט ותמיד מסתכל לעתיד עם ציפיות שליליות. זה ספקן, ספק, מיואש מעט כשמשהו לא מסתדר מיד. "לעולם לא אלמד את זה" נשמע לעתים קרובות כאשר ילדים לא מתקדמים באותה התקדמות עם מיומנויות שזה עתה נרכשו כמו רכיבה על אופניים, שחיה, חשבון ועוד הרבה דברים אחרים.
הילדים מוותרים מוקדם מדי וכך הילדים לא מנצלים סיכוי כזה או אחר לרכוש מיומנות (כגון למידה מכשיר), שלעתים קרובות הם סובלים כמבוגרים ומתאבלים על ההזדמנות שהוחמצה. "אם לא תלמד את הנס, לעולם לא תלמד שוב את הנס!" בבית הספר ילדים מגלים לעתים קרובות חוסר עניין מסוים, מיואשים במהירות במקרה של כישלון וקשה לעמוד בקצב.
לפני הבחינות הם מצפים להיכשל ולקבל ציונים גרועים. מאחורי זה תחושות נחיתות, הגורמות לציפיות שליליות, הילדים לא סומכים על עצמם. הרצון להילחם ולהתגבר על קשיים גם הוא מפותח רק מעט.
שילוב של הפרח גאנטיאן עם פרח לארץ '(חוסר ביטחון עצמי, תחושות נחיתות) יכול להיחשב. גאנטיאן אמור לעזור לילדים להפחית את הגישה הבסיסית השלילית, לפתח יותר ביטחון בעצמם ובעתיד. גישה בסיסית שלילית מועברת לעיתים גם על ידי ההורים ולכן יש להטיל ספק בהשפעה זו על הילדים.
גורסה / גורסה
לילד יש כבר תחושה של חוסר תקווה כבר בגיל צעיר. לרוב יש מאחוריה יחסים משפחתיים קשים, לעיתים קרובות סבל, ייסורים, התעללות מהם הוא אינו יכול לברוח. זה כולל גם בעיות כלכליות, יחס לא הוגן, חסר אהבה מצד ההורים, אלא גם על ידי אחים או חברי בית ספר.
בבית הספר הילדים מתפתחים לנערים חיצוניים ומצליפים, נדחים על ידי התלמידים האחרים (לפעמים גם על ידי המורים). מצב זה נתפס במהירות כחסר תקווה ובהתאם לדמות הילד יהיה שקט, מדוכא ומופנם או ימשוך תשומת לב באמצעות התנהגות רועשת ותוקפנית. בנוסף, לא נדיר שהילד מתפקד בצורה גרועה בבית הספר.
מהתפטרות חסרת סיכוי זו ומתחושה של התנגדות "אין זה בכלל שימוש" לכולם ואז הכל עולה. ילדים במצב זה בדרך כלל אינם מסוגלים לדבר על הבעיות שלהם והם המומים לחלוטין במצב יוצא דופן זה. אך גם עבור ההורים התנהגות זו של הילד יכולה להפוך למכשול בלתי עביר.
במקרה זה הילד וההורים זקוקים לעזרת מטפל מנוסה. הגרסה יכולה לשמש כתמיכה. על הילדים לגלות אומץ וללמוד להאמין שיום אחד הם יוכלו להשתחרר ממצוקה זו. גורסה צריך להכניס ניצוץ של תקווה ל לֵב.
