פרוגנוזה
על מנת להיות מסוגלים להצהיר על התחזית של טרימלולאר קרסול שֶׁבֶרחשוב לכלול גורמים כמו גיל המטופל, מורכבות השבר, וכן את שיתוף הפעולה והמחויבות של המטופל בטיפול ההמשך בהערכה. באופן כללי, הפרוגנוזה טובה יותר ככל שהמשטח המפרקי העליון יהיה פחות קרסול נהרס וככל שחלקי העצם מצטמצמים יותר. אמצעי השיקום לאחר הניתוח מכריע עבור הניידות והגמישות כמו גם את חוסנו של המפרק.
מכיוון שהמפרק נוטה להיות נוקשה וחסר תנועה לאחר הניתוח, תרגילים להתגייסות וגם לשיפור תאום חשובים על מנת למנוע פגיעות בחיי היומיום ובספורט. באופן מציאותי, שלב ההתחדשות לאחר טרימלולאר קרסול פציעה יכולה להימשך עד שנה והיא בתחום האפשרות שלא ניתן להחזיר לחלוטין את תפקוד כושר העומס של המפרק. יתר על כן, קרסול טרימלולארי שֶׁבֶר מהווה נטייה למחלות משניות שונות במפרק, כגון היווצרות מפרק כוזב (פסאודארתרוזיס) או לפיתוח ארתרוזיס.
השפעות מאוחרות
קרסול טרימלולארי שֶׁבֶר יכול להוביל להתפתחות מחלות משניות שונות והשפעות מאוחרות, מכיוון שלשבר הייתה בדרך כלל השפעה טראומטית קשה על המפרק. אם משטחי המפרק אינם מיושרים יותר באופן אופטימלי, אם יש תצורות מדרגות במפרק או אם המפרק סָחוּס נפגע, סביר מאוד להופיע תופעות מאוחרות. בעיות בקרסול לאחר הניתוח מתבטאות בדרך כלל בנפיחות חוזרת של המפרק במתח, כְּאֵב והגבילו תנועה או חוסר יציבות.
תסמינים אלו צריכים להיחלש לכל המאוחר 6 חודשים לאחר הניתוח, אחרת רופא צריך לבחון את הקרסול שוב על מנת שיוכל להקל על תופעות מאוחרות. אחת התופעות המאוחרות הנפוצות ביותר לאחר טרימלולאר שבר בקרסול is ארתרוזיסכלומר בלאי פרוגרסיבי של המפרק סָחוּס, שיכול לגרום כְּאֵב, מגבלות נפיחות ותנועה ואינן הפיכות עוד. בנוסף, יתכן פסאודוארתרוזיס, בו ריפוי העצם לא היה שלם ואשר משפיע על יציבות ה מפרק הקרסול. זה יכול להוביל לכריכה מוגברת וכך לפגיעה נוספת במפרק. מידע נוסף תחת: פיזיותרפיה מפרקים בקרסול מפרק הקרסול
