פרוגנוזה | דחף להשתין

פרוגנוזה

תלוי בסיבה הבסיסית ל דחף להשתין, הפרוגנוזה שונה. לדוגמא, א שלפוחית ​​שתן זיהום נרפא בטיפול אנטיביוטי בדרך כלל לאחר שבוע ללא השלכות. ה דחף להשתין, אשר יכול להיתפס כאחד התופעות הראשונות מסוג I סוכרת, יש גם פרוגנוזה טובה מאוד.

טיפול הולם עם אינסולין מנרמל את תחושת הצמא וכתוצאה מכך את דחף להשתין. לעומת זאת, הדחף להשתין בסוג II סוכרת היא תוצאה של נזק עצבי אל ה שלפוחית ​​שתן וסימפטום בשלבים מאוחרים של סוכרת. כאן הפרוגנוזה גרועה משמעותית מכיוון שנפגעה עצבים לעיתים קרובות אינם מתחדשים אפילו בטיפול אופטימלי של המחלה הבסיסית.

אם יש הגדלה של ערמונית, מה שמפעיל את הדחף המוגבר להטיל שתן, הפרוגנוזה בדרך כלל טובה. אמנם המוגדל ערמונית בדרך כלל לא ניתן להקטין את גודלם תחת טיפול שמרני, ניתן לעכב את צמיחתו היציבה וניתן להקל על תסמיני הדחף להשתין באמצעות תרופות. אם זה לא מספיק, בדרך כלל ניתן לשפר מאוד את הפרוגנוזה של הדחף למתן שתן על ידי הסרה כירורגית ערמונית. אם הדחף למתן שתן מבוסס על מחלות כרוניות כגון לֵב or כליה כישלון, לעתים קרובות ניתן לשפר אותו באמצעות טיפול תרופתי הולם נגד המחלה הבסיסית או באופן סימפטומטי נגד הדחף להשתין את עצמו.

טיפול מונע

המניעה הטובה ביותר לדחיפות בשתן עקב מחלות בסיסיות קיימות כגון סוכרת, לֵב or כליה מחלה היא הטיפול וההתאמה האופטימליים של מחלות אלה, כך שהדחף למתן שתן אינו יכול להתעורר כלל. אם הדחף להטיל שתן נגרם על ידי תרופות מייבשות (תרופות משתנות), יש להקפיד שלא יינקטו בשעות הערב, מה שלפחות מפחית את הדחף הלילי להשתין. אם הדחף למתן שתן אינו מבוסס על סיבה חיצונית כלשהי נראית לעין, יש למזער את צריכת הקפה או האלכוהול, אשר שניהם גורמים לדחף מסוים להטיל שתן.