פעולת ה- hallux rigidus | Hallux rigidus

פעולת ה- hallux rigidus

מגוון נהלים זמינים להפעלת hallux rigidus. יש להתאים כל הליך לזה של המטופל מצב, שלב המחלה וכמובן לתוצאה הרצויה. ניתוח נחשב רק בשלבים המאוחרים יותר, ואילו השלבים המוקדמים מטופלים בצורה שמרנית.

בשלבים האמצעיים של המחלה, יש לבצע ניתוח לשימור המפרק בכל מקרה. הליך אחד שנלקח בחשבון כאן הוא מה שמכונה כריתת צ'ילה. זה כרוך בפתיחת ה- כמוסה משותפת.

לאחר הסרת חלק מקרום המפרק, ה- סָחוּס נבדק. באזור המפרק סָחוּס, מסירים חלקים בולטים (אוסטפיטים) ומחליקים את הסחוס באזור המפרק. לאחר השקיה מקיפה, הפצע נסגר שוב.

בשיטה זו, החלקים הרלוונטיים במפרק ובמנגנון הרצועה והגיד נשארים על כנם. עקב הפולשניות הנמוכה, פעולות מאוחרות יותר בשיטות אחרות עדיין אפשריות. שיטה זו ניתנת להשוואה להחלקה המשמשת לעתים קרובות ב מפרק הברך בברך אנדוסקופיה.

לאחר הניתוח יש להתחיל תרגילי תנועה והעמסה בעזרת גרב עבה בהקדם האפשרי. שיטה נוספת להחזרת הניידות של מפרק הבוהן הגדולה היא אוסטאוטומיה של פלנקס הבסיס. טריז נחתך מתוך מטטרסל עצם מלמעלה.

השכבה הגרמית לכיוון כף הרגל נותרת שלמה בהתחלה ואז נפרצת מעט כדי לסגור את החתך בצורת טריז. בשיטה כירורגית זו מייצבים את התוצאה בעזרת מלחציים או ברגים. לאחר הניתוח יש ללבוש נעל קשיחה במשך 6 שבועות כדי לייצב את כף הרגל עד להחלמת העצם.

ניתן ליישם טכניקה זו על שונים עצמות של כף הרגל, אך תמיד יש לה את ההשפעה שעל ידי כריתת טריז או דיסק, מיקום המפרק ראש שונה כדי לאפשר ניידות רבה יותר ולמזער את הסיכון לטעינה שגויה. ארתרודזיס הוא הליך נוסף המשמש, במיוחד בחולים הזקוקים ליציבות עומס גבוהה. במהלך ארתרודיזה, המפרק הפגוע נוקשה.

מטרת ההליך כולו היא לחבר היטב את ה- עצמות של הבוהן הגדולה והמטטרסוס באמצעות הארכה גרמית. האזור המשותף המקורי כולל סָחוּס ומשטח המפרק מוחלף בכך הִתאבְּנוּת. במהלך הניתוח מסירים את המפרק ומחברים את המשטחים הגרמיים.

תחילה יש לייצב את הקונסטרוקציה הזו בעזרת מסמרים או ברגים עד שהעצם המתקבלת תוכל להתמודד במשימה זו בעצמה. טכניקה זו גורמת גם לשינויים, בהתאם לסימפטומים המדויקים. במה שמכונה ארתרודיזה של לאפידוס, למשל, המפרק בין מטטרסל והטרסוס נוקשה.

בנוסף לברגים לייצוב, משתמשים גם בצלחות. לאחר הניתוח יש להרים את כף הרגל למספר ימים. לאחר מכן אין לטעון את הבוהן הגדולה עצמה במשך כ- 6 שבועות בכדי לאפשר לעצם להשיג מידה מסוימת של יציבות.

המפרקת משנה את תנועת הגלגול של כף הרגל בעומס. זה שימושי במיוחד למניעה כְּאֵב. בניגוד לפרוצדורות התותבות, אין סיכון להתרופפות מאוחרת יותר.

90% מהחולים מדווחים על שביעות רצון מהתוצאה לאחר הניתוח. החלפת ה- מפרק metatarsophalangeal של הבוהן הגדולה עם תותבת אפשרית גם במקרה של hallux rigidus. היתרון העיקרי בתותבות הוא שהניידות הטבעית של המפרק נשמרת או משוחזרת ככל האפשר.

לפיכך, המגבלות לאחר הניתוח צריכות להיות חמורות פחות. עם זאת, גם בתותבות אלה כבר אסור לבצע פעילויות הנתונות ללחץ מרבי. התותבת מותאמת באופן דומה ל מפרק הברך, למשל, ומותאם למאפיינים האנטומיים. הליך זה נחשב כיום כסטנדרט במקומות רבים.

בנוסף לניידות, היתרונות כוללים גם מהיר כְּאֵב הֲקָלָה. בנוסף, אם יתעוררו בעיות בתותבת, הליך ההתאמה העדין מאוד אומר שהתערבות בהליך אחר אפשרית גם במועד מאוחר יותר. גם כאן יש ללבוש נעל עם סוליה יציבה למשך כ- 6 שבועות ולהימנע מגלגול. אולם לאחר 6 שבועות, התותבת צריכה להיות קשורה היטב לעצם, כך שניתן יהיה לטעון אותה.