פנסיה לתסמונת כאב כרוני
אם המטופל, אפילו בטיפול מקיף, כבר אינו מסוגל לעבוד בגלל כרוני כְּאֵב, ניתן לתבוע את סוגי הפנסיה הבאים. מצד אחד, קצבת כושר השתכרות יכולה להיות אפשרות אחת. זה נקרא "מלא" אם המטופל יכול לעבוד רק שלוש שעות או פחות ביום ומסווג כ"חלקי "אם ניתן לעבוד שלוש עד שש שעות.
קצבת כושר ההשתכרות מופחתת מוגבלת לפרקי זמן מסוימים בלבד ויש להאריך אותה שוב עם תום. אם מגישים בקשה לפנסיית כושר השתכרות מופחתת, יש לבצע הערכות רפואיות ויש לאשר כי כְּאֵב לא שופר על ידי צעדי שיקום. מצד שני, אם קיימת נכות קשה עקב כרונית כְּאֵב, ניתן להגיש בקשה לקצבת זקנה לנכים קשים. המשמעות היא שניתן להגיש בקשה לקצבת זקנה רגילה מוקדם יותר. עם זאת, על מנת לעשות זאת, תחילה יש לאשר נכות קשה.
דרגת נכות (GdB) בתסמונת כאב כרוני
ה- GdB (דרגת נכות) הוא מדד סטנדרטי לכימות דרגת נכות באנשים חולים פיזיים או נפשיים. ה- GdB נמדד בסולם שבין 0 ל 100, ללא או כמעט שום מגבלות על 0 ונכות חמורה על 100. באופן כללי, מוגבל מוגבל כאדם עם ערך 50 ומעלה.
ה- GdB תלוי בדרך כלל במחלה הבסיסית ובמגבלות התפקוד הנובעות מכך. באשר ל תסמונת הכאב הכרוני, ישנם סוגים רבים של מוגבלות. אם הסימפטומים של המחלה הבסיסית אינם חמורים במיוחד והכאב הנובע מכך כמעט ואינו מוביל למגבלות בחיי היומיום, המטופלים אינם מגיעים לערך הגבוה מ -20. אם, לעומת זאת, המחלה הבסיסית קשה, למשל. סרטן, והמטופל אינו מסוגל עוד לטפל בעצמו / ה, הוא / היא מסווג לעיתים קרובות כנכה קשה. לפיכך ה- GdB ממלא תפקיד חשוב בהקצאת הטבות סוציאליות ומהווה אמת מידה לא מחייבת לחומרת המחלה.
תרפים
מטרת הטיפול צריכה להיות להילחם בסיבה לכאב כרוני. מכיוון שלעתים קרובות הדבר קשה, הטיפול אמור להוביל לעלייה באיכות חייו של המטופל ולא להיות קבוע אך ורק בהפחתת עוצמת הכאב. בנוסף, תפקידו של הרופא המטפל לזהות ולטפל בשינויים פסיכולוגיים כמו מצבי רוח דיכאוניים או הפרעות שינה בשלב מוקדם.
הבחירה בתרופות נגד כאבים תלויה בשאלה אם הכאב מסווג כנוספיסיבי, כלומר החל מהרקמה, או נוירופתי, כלומר החל מה עצבים. אם הכאב אינו קולטני, משככי כאבים כמו איבופרופן ניתן לתת ובמידת הצורך אופיואידים.
ניתן לטפל בכאב נוירופתי באמצעות תרופות נגד פרכוסים כגון גאבאפנטין או פרגבלין (ליריקה). אם גורמים פסיכוסומטיים ממלאים תפקיד ב תסמונת הכאב הכרוני, טיפול תרופתי בלבד אינו מספיק בכדי לטפל בכאב בצורה אופטימלית. כאן מתאים טיפול פסיכו-סוציאלי בצורה של טיפול התנהגותי או טיפול מכוון לתשומת לב.
באופן כללי, הטיפול בתסמונת כאב כרוני צריך, אם ניתן, לכלול תמיד שילוב של אמצעים תרופתיים ולא תרופתיים. תאונות הן גורם מעורר חשוב לתסמונת הכאב הכרוני. כאב ממושך עקב פציעות או עיבוד שגוי של הכאב עלול להוביל לשינויים בגוף שעדיין לא מובנים לחלוטין ועם השלכות של תסמונת כאב כרוני.
לכן, חשוב לאחר תאונה טראומטית לא רק לטפל בנזקים הפיזיים, אלא לתת למטופל את האפשרות לעבד את מה שחווה. אם זה לא קורה, תאונות קשורות גם להפרעות דחק פוסט-טראומטיות. זה יכול להוביל לעיבוד מופרע של הכאב והטראומה והכאב נשאר גם לאחר שכל הפציעות הגופניות החלימו. אופייני להפרעת דחק פוסט-טראומטית הם תחושות עמוקות של אובדן שליטה, ייאוש וחוסר אונים.
כל המאמרים בסדרה זו:
