מבוא
פלואורוקינולונים הם קבוצה של אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה המתאימים במיוחד לטיפול במה שמכונה מוט שלילי בקטריה. מוֹט בקטריה הם כל סוגי החיידקים שנראים מוארכים למדי מתחת למיקרוסקופ. גרם שלילי מתייחס למאפיין המתגלה בשיטת צביעה מיוחדת (Gram-staining).
מוטות שליליים גרם הם בעיקר בקטריה המתרחשים ב מערכת עיכול (מה שמכונה אנטרובקטריה). אלה יכולים להיות מטופלים בצורה טובה במיוחד על ידי פלואורוקינולונים. חומרים חדשים מקבוצת הפלואורוקינולונים יעילים גם כנגד קבוצות אחרות של חיידקים. הפלואורוקינולונים משמשים כספקטרום רחב אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה, למשל כתרופה ראשונה לזיהום בדרכי השתן.
אינדיקציות
האינדיקציות לטיפול בפלואורוקינולונים רבות, מכיוון שמדובר בכיתה של אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה עם ספקטרום רחב מאוד של פעילות. המרכיבים הפעילים המוקדמים ביותר של פלואורוקווינולונים מתאימים בעיקר לטיפול באנטרובקטריה מערכת עיכול). לכן הם משמשים לעתים קרובות לזיהומים לא פשוטים בדרכי השתן, ה- שלפוחית שתן ואולי גם איברי המין (למשל, זיהום של ערמונית).
זיהומים אלו נגרמים לעיתים קרובות מזיהומי מריחה מהמעיים ולכן לעיתים קרובות מגיבים לפלואורוקינולונים. ניתן לטפל בזיהומים קשים במערכת העיכול גם באמצעות פלואורוקינולונים. במידת הצורך, טיפול עם, למשל, ציפרלקס מתאים גם לטיפול בדלקת חריפה של הלבלב.
לדורות מאוחרים יותר של פלואורוקינולונים יש קשת פעולה רחבה משמעותית ולכן הם יכולים לשמש גם לזיהומים של דרכי הנשימה או באוזן, אף ואזור הגרון. ניתן לטפל במחלות עצם ומפרקים הנגרמות על ידי חיידקים גם עם פלואורוקינולונים כמו לבופלוקסצין. בנוסף, פלואורוקווינולונים חשובים גם בטיפול בזיהומים nosocomial כביכול (נרכשים בבית חולים / יחידות טיפול). לרוב מדובר בזיהומים בחיידקים עמידים, שלעתים קרובות ניתן לטפל בהם היטב באמצעות פלואורוקינולונים כמו מוקסיפלוקסצין.
מרכיב פעיל, אפקט
המונח פלואורוקווינולון מתאר קבוצת אנטיביוטיקה ההורגת חיידקים. החומרים הפעילים נורפלוקסצין, ציפרלקס, אולוקזין, לבופלוקסצין ומוקסיפלוקסצין שייכים לפלורוקווינולונים. הפלואורוקינולונים מגוללים את השפעתם באמצעות עיכוב מה שמכונה גיראז.
גיראז הוא אנזים הדרוש בחיידקים בכדי להכפיל את החומר הגנטי. הגיראז של החיידק נקרא גם טופואיזומרז II. על ידי עיכוב טופואיזומרז II זה, החיידקים אינם יכולים להעתיק עוד את החומר הגנטי שלהם (= ה- DNA שלהם).
זה מעכב את הצמיחה של מושבת החיידקים (בקטריוסטטית) והחיידקים מתים לאחר מכן (קוטל חיידקים). בנוסף לעיכוב הגיראז, דנים גם במנגנוני פעולה אחרים של פלואורוקינולונים, מכיוון שלא ניתן להסביר את יעילותם הטובה על ידי עיכוב הגיראז בלבד. אולם, עד כה לא אושרו ניסויים מוחשיים של פעולה.
אופן הפעולה של הפלואורוקינולונים מבוסס היטב משום שהחומר הפעיל מאוד קשור לרקמות. מאפיין זה מתאר את יכולתם של פלואורוקינולונים להתפשט היטב ברקמה. לכן הם מתאימים היטב לטיפול בזיהומי רקמות רבים, כולל עצם.
