מבוא
לחץ מבחוץ, עומס יתר או יציבה לקויה עלולים להוביל לעצב צביטה בירך, המתבטא בתלונות שונות, במיוחד באזור המתאים ירך. ברוב המקרים, העצב לא ממש צובט אלא רק מגורה. לעיתים קרובות הרופא יכול לבצע אבחנה על סמך התלונות המתוארות.
אם מזוהים ומסירים את הגורם לעצב הצבוט, העצב לרוב נרפא לחלוטין. עם זאת, זה יכול לארוך מספר שבועות וקיים סיכון שעצב בירך ייכנס שוב. בהתאם לדק, עם זאת, ניתן למנוע זאת במידה מסוימת.
הסיבות
הגורמים האפשריים להתפתחות כליאת עצב בירך הם שונים ובמקרים רבים נותרים ברורים בסופו של דבר. לעיתים קרובות אין גם את הטריגר האחד אלא אינטראקציה של גורמים שונים המובילה להתפתחות התלונות. גורם סיכון חשוב הוא למשל עודף משקל.
המתח של משקל הגוף הגבוה מקדם את התפתחות מלכודת העצבים. מחסור באימונים ושרירי תא מטען חלשים, כפי שקורה לעתים קרובות אצל אנשים שיושבים הרבה, מגדיל גם את הסיכון של עצב בירך להילכד. גורם סיכון נוסף המועדף על האמור לעיל הוא מפרק ירך ארתרוזיס.
ההתקשרות הגרמית למפרק שנוצרת לעיתים בתהליך זה עלולה לגרום לגירוי עצבי. עם זאת, אנשים צעירים, פעילים ובריאים יכולים גם לכווץ עצב צבט בירך. מצד אחד, עומס יתר, למשל מ אימון משקולות, יכול לגרום ל עצבים להילכד.
מצד שני, מכנסיים צמודים מדי וחגורה המותאמת קטנה מדי עלולים להפעיל לחץ חיצוני באזור השטח מפרק ירך וכך לגרום לתלונות האופייניות. יש רופאים שגם מאמינים שיש אנשים שיש להם סיכון מוגבר להצבץ עצבים פשוט בגלל התורשה. עם זאת, קשה להוכיח זאת ולכן אינו יכול להיחשב כגורם עצמאי.
