מרפאה
אם עצב אופטי נהרס לחלוטין, העין המושפעת עיוורת. עם זאת, אם רק חלק מהסיבים נהרסים, למשל בכיאסמה האופטית, כלומר חציית הסיבים של העין הימנית והשמאלית, המטופל סובל מהמינופסיה הטרונימית. משמעות הדבר היא כי סיבי האף של שתי העיניים נושרים, מה שמוביל להגבלה של שדה הראייה של שתי העיניים בצד הטמפורלי (החלק הזמני).
המיאנופסיה נגדית מבוצעת כאשר מושפעת ממערכת הראייה. במקרה זה, החלקים הזמניים של הצד המושפע וחלקי האף של הצד הנגדי כבר אינם פונקציונליים. יתר על כן, עצב אופטי עלול להיות מודלק (neuritis nervi optici).
התוצאה היא אובדן הולך וגובר של חדות הראייה (אובדן חדות הראייה) ואולי גם סקוטומה (אובדן סלקטיבי של שדה הראייה). הגורם לדלקת כזו הוא בדרך כלל מחלות ממיאלין.טרשת נפוצה בפרט יכול להתבטא עם neuritis nervi optici. בשל חוסר היכולת של עצב אופטי כדי להתחדש, שחזור הראייה הוא מאוד לא סביר.
אבחון
עצב הראייה פִּטמִיתכלומר הנקודה שבה עצב הראייה יוצא מגלגל העין, ניתן לצפות בו ישירות באמצעות רופא עיניים באמצעות מראה עיניים. בצקת באזור זה מצביעה על פגיעה קשה בעצב ועל האיום של עיוורון. קביעת שדה הראייה (פרימטריה) משמשת לעיתים קרובות להבדיל בין מחלות אחרות בנקודות שונות של דרך חזותית.
באופן זה ניתן לאתר כשלים בשדה הראייה, כגון כשלים באף, בשתי העיניים וכך ניתן לאבחן נזק לסיבים המצטלבים בכיאסמה האופטית. בעזרת פוטנציאלים מעוררים ויזואלית (VEP), מהירות ההולכה העצבית של עצב הראייה ניתן לקבוע. אולטראסאונד (סונוגרפיה), הדמיית תהודה מגנטית (MRI) וטומוגרפיה ממוחשבת (CT) משמשים לדימוי העצב ומהלכו.
<br> סיכום
עצב הראייה הוא עצב הגולגולת השני, ומבחינה היסטורית הוא לא שייך לפריפריה עצבים כמו כמעט כל שאר העצבים הגולגולתיים, אבל ישירות ל מוֹחַ. הוא מורכב ממיליוני סיבי עצב קטנים ברשתית, משם הוא עובר לקליפת המוח החזותית מוֹחַ. בדרכו דרך ארובת העין, עצם הספנואיד והמרחב התת-עכבישי לתוך מוֹחַ, הוא מוקף בשכבת מיאלין ושלושתם קרום.
במוח, סיבי עצב האף של שתי העיניים חוצים זה את זה, ואז רצים הלאה במוח כטרקטוס האופטי. לאחר שעבר דרך ה- Corpus geniculatum laterale, סיבי העצבים מסתיימים בקליפת הראייה הראשונית (אזור 17) בחלק האחורי של ראש (קוטב עורפי). עיבוד נוסף של המידע מתרחש אז בקליפת הראייה המשנית (אזור 18) ובאזורי קליפת הראייה הגבוהה האחרים.
בדרכו, עצב הראייה יכול להיפגע במקומות רבים על ידי דימום, גידולים או מחלות אחרות. מכיוון שעצב הראייה אינו מסוגל להתחדש, לעתים קרובות התאוששות הראייה אינה סבירה. אבחון מחלות עצבי הראייה נעשה על ידי קביעת שדה הראייה, הערכה ישירה של עצב הראייה פִּטמִית בנקודת היציאה באמצעות מראה עיניים או באמצעות הדמיה. ניתן למדוד את מהירות הולכת העצבים באמצעות הפוטנציאלים המעוררים חזותית.
