תרופות פסיכוטרופיות: ישועה או אבדון?

חומרים המשפיעים על המרכז מערכת העצבים וכך לשנות תפיסה, מצב רוח והתנהגות היו ידועים עוד מימי קדם ושימשו בעיקר למטרות פולחן ודת. במשך 50 שנה לערך, חומרים כאלה ש"פועלים על הנשמה ", סמים פסיכוטרופיים, שימשו לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות. דעת הקהל מתחלפת בין אופוריה לגינוי - כמעט שום תרופה אחרת לא נדונה במחלוקת ורגשית כל כך.

כלורפרומזין: הראשון מכל התרופות הפסיכיאטריות

אמיל קרפלין, מחלוצי הפסיכיאטריה המודרנית ואבחון שלה, דאג בסוף המאה ה -19 לאופן שבו חומרים כמו כּוֹהֶל, תה ו מורפיום משפיעים על תהליכים נפשיים פשוטים. זה היה הצעד הראשון לקראת תרפיה של הפרעות פסיכיאטריות באמצעות תרופות. בשנת 1950, החומר כלורפרומזין הופק באופן מלאכותי והשפעתו הבלתי צפויה על סכִיזוֹפרֶנִיָה התגלה. התרופה הפסיכוטרופית הראשונה נולדה - ובעקבותיה אחריה בשנות החמישים אחרים אחרים שיכולים לשמש לתסיסה, דכאון והפרעות נפשיות אחרות.

חומרים עם תופעות לוואי

האופוריה הראשונית של סוף סוף לעשות משהו בקשר לסבל נפשי הפכה במהרה להיפך. לרוב החומרים הללו היו תופעות לוואי חזקות, וחלקם הפכו אנשים לתלותיים. הנוהג הנרחב, במיוחד בשנות השישים, של מטופלים בדרך כלל "להרגיע" במוסדות פסיכיאטריים עם חומרים כאלה לא סייע לבניית אמון הציבור. דעות שליליות מעולם לא גוועו מאז, אבל סמים פסיכוטרופיים הם עדיין חלק מהתקן תרפיה בפסיכיאטריה. בשנים האחרונות הם שוב נקלעים לצלבת האש של הביקורת - תדירות המרשמים גדלה באופן מסיבי לא רק בארה"ב, אלא גם בגרמניה. מאז הפרעת קשב וריכוז - "תסמונת הקשקושים" - אובחנה יותר ויותר, חומר אחד נכנס לשימוש רב יותר מתילפנידאט, הידוע יותר בשמו המסחרי ריטלין. ההערכה היא כי הוא נקבע בתדירות גבוהה פי 40 מאשר לפני 5 שנים. אופיפרמול, נגד דיכאון, נקבע כמעט 2 מיליון פעמים בגרמניה בשנת 2003, ובסך הכל כ- 50 מיליון קופסאות סמים פסיכוטרופיים חצה את דלפק בית המרקחת. עם זאת, למרות כל הביקורת, יש להבחין בין האם היתרונות, הסיכונים ותופעות הלוואי הם ביחס מקובל לבין מידת השימוש וההרשמה נאותים ואחראיים, תוך התחשבות בכל שאר האפשרויות. זה שלא תמיד משתמשים בתרופה בצורה מושכלת, לא אומר שאין לה הצדקה ותועלת במקרים מסוימים.

רשימת תרופות פסיכוטרופיות

בנוסף לקבוצות עיקריות אלו, חומרים המשפיעים באופן חיובי על תפקודי מוח גבוהים יותר כמו ריכוז, זיכרון ותשומת לב נחשבים גם כתרופות פסיכוטרופיות במובן הרחב יותר, כגון:

  • כדורי שינה (מהפנטים) ו
  • הרגעה (הרגעה),
  • משככי כאבים ומשככי כאבים אחרים,
  • פסיכו-סטימולנטים (למשל קוקאין) ו
  • הזיות (למשל, LSD) ו
  • Nootropics

בנוסף להיותם מסווגים על פי ההשפעות הקליניות שלהם, פסיכוטרופיים תרופות ניתן גם להבחין בהתאם לאתר הפעולה שלהם ב- מוֹחַ ואופי הביוכימיה שלהם מנגנון פעולה.

השפעה ותופעות לוואי

למרות שההשפעות שלהם מובנות רק באופן חלקי בפירוט, לתרופות הפסיכוטרופיות הקיימות כיום יש מקום איתן בטיפול בחומרה מחלת נפש. האינדיקציות כוללות במיוחד סכִיזוֹפרֶנִיָה, דכאון, ו מניה, כמו גם מצבי חרדה ומתח חריפים. הם משמשים גם באופן זמני ב גמילה מסמים. קשת תופעות הלוואי האפשריות רחבה ומשתנה גם בקבוצות העל. נעשו ונעשים ניסיונות לפתח דור חדש יותר טבליות עם פחות תופעות לוואי, אך זה הצליח עד היום רק באופן חלקי. להלן מבחר תופעות לוואי אפשריות:

  • נוירולפטיקה: מה שמכונה "תסמינים מוטוריים חוץ-פירמידליים", כלומר הפרעות בתנועה ("dyskinesias") שמקורן במרכז מערכת העצבים. אלה עשויים להתרחש זמן קצר לאחר תחילת הטיפול, כמו למשל לשון התכווצויות טשטוש ומבט, או עשויות להתבטא רק לאחר שימוש ממושך. בנוסף, יכול להיות גם דחף עז לנוע תסמונת פרקינסון, בנוסף לתלונות דומות כמו עם תרופות נוגדות דיכאון.
  • תרופות נוגדות דיכאון: יובש בריריות, עצירות, עלייה במשקל, נמוכה דם לַחַץ, הפרעות בקצב הלב, רעידות, פגיעה בתשוקה ובעוצמה, הזיות.
  • הרגעה: תופעות לוואי לכלול עייפות, סְחַרחוֹרֶת, סחרחורת, היענות לקויה ובקשישים, תסיסה ובלבול. החומרים הפעילים הנפוצים ביותר - בנזודיאזפינים (למשל ואליום) - נושאים את הסיכון לתלות אם נלקחים לתקופות ממושכות ולכן ניתן לרשום אותם ולקחת אותם לתקופות מוגבלות בלבד. ההשפעה ותופעות הלוואי מוגברות אם כּוֹהֶל או כמה משככי כאבים נלקחים באותו זמן. אם לוקחים כמויות גדולות יותר, קיים סיכון להרעלה קטלנית.
  • מניעות שלב: ליתיום יש לקחת באופן קבוע ומתחת קרוב דם ניטור כי מינונים טיפוליים ורעילים קרובים זה לזה. תופעות לוואי לכלול בחילה, יבש פה, חולשת שרירים ורעידות, עלייה במשקל, זֶפֶק.

סיוע, אך לא תרופה

תקף תמיד: תרופות פסיכוטרופיות אינן מסלקות את המחלה, אך הן יכולות לעזור להקל על תסמיני מצוקה או אפילו להעלם. הם יכולים לשפר את איכות חייו של המטופל, ובמקרה הטוב, לאפשר לו עוֹפֶרֶת חיי יום יום רגילים. הם רק איידס - קביים שמקלים על ההליכה. חשוב שהאדם שנפגע יקבל טיפול מוכשר. יש צורך במומחיות רבה כדי לקבל את ההחלטה בעד או נגד טיפול תרופתי. מרשימת התרופות האפשריות יש לבחור את המתאימה ביותר למצב האישי. תרופות פסיכוטרופיות אינן תרופות שיש לרשום "סתם ככה", ויש לעקוב מקרוב אחר המטופל לאורך כל מהלך הקורס. בנוסף: אין לבחור בתרופות בצורת טבליה כצורה היחידה של תרפיה, אך יש לתת משקל שווה לצד פסיכותרפיה וסוציוטרפויטית אמצעים. התרופות עוזרות לשליטה במצב החריף ויוצרות אפשרות למטופל ליצור קשר בר קיימא עם המטפל - נוירולוג, פסיכיאטר או פסיכולוג. לא רק שיחות עוזרות למטופל להתמודד עם המחלה, אלא שאימון התנהגותי יכול גם לעזור למטופל ללמוד כיצד להתמודד עם מצבים שונים בחיי היומיום, בסביבה החברתית וביחסים בין אישיים.