בדיקת סמים היא הליך בדיקה המתבצע בדרך כלל על בסיס חשד לשימוש לרעה בחומרים ומשמש לקביעת כמות וסוג החומר הפעיל (תרופה, תרופה וכו ') הנספג באורגניזם האנושי. חומרי בחינה מתאימים כוללים דם ו רוק, בהם החומרים הניתנים מצטברים לאחר מספר דקות בלבד, שתן וזיעה, המכילים ריכוזים הניתנים לזיהוי לאחר מספר שעות, וכן שער וציפורניים, שבהן משולבים החומרים הפעילים לאחר מספר ימים.
הבדיקה יכולה להתבצע בצורה של בדיקות מהירות (רצועות בדיקה וכו ') או בדיקות מעבדה (גילוי נוגדנים עם בדיקת חיסון כגון ELISA, כרומטוגרפיה, ספקטרומטר מסה). בין התרופות הניתנות לזיהוי ניתן למנות: אלכוהול, קוקאין, קנאביס, ממריצים כגון אמפטמינים או אקסטזה, ברביטורטים, אופיואידים, הזיות כמו LSD או טיפות KO (חומצה גמא-הידרוקסיבוטירית).
בדיקת סמים המבוססת על דם
דם, כמדיום המוביל את החומר הממכר או הסם, הוא אחד מחומרי הבדיקה המתאימים ביותר, מכיוון שהוא אחראי על הובלת החומר לאיברים או לאתרי הפעולה מרגע הניהול ועד שהוא מופרש לחלוטין או מפורק לחלוטין. עם זאת, חשוב לדעת כי ישנם חומרים תרופתיים או חומרי ההשפלה שלהם דם בריכוזים נמוכים בהרבה מאשר למשל בשתן. המשמעות היא שניתן לאתר את צריכת התרופות לזמן קצר יחסית (שעות עד יום) לפני פירוק החומר הפעיל במידה כזו שלא ניתן לקבוע יותר את ריכוזו על ידי הבדיקות הרגילות.
לכן סינון כללי לשימוש לרעה בחומרים אפשרי רק במידה מוגבלת. מאידך, הדם מתאים יותר להערכת ההשפעה הישירה של חומרים על האדם הנוגע בדבר, למשל באמצעות צריכת אלכוהול, סמים או תרופות. החיסרון היחיד באיסוף דגימת דם הנחוץ למטרה זו הוא שמדובר בהליך פולשני.
כל המאמרים בסדרה זו:
