כללי
דכאון יכולות להיות סיבות רבות ומתבטאת בצורה שונה במקצת אצל כל מטופל. חומרת דכאון גם משתנה מאוד בין מטופל לחולה. מבדילים בין קל, בינוני לחמור דכאון. על מנת לזהות את סימני הדיכאון, לעתים קרובות יש צורך להיעזר בקרובי משפחה, מכיוון שלעתים קרובות הם הראשונים שמבחינים כי אין מדובר בהפרעת מצב רוח פשוטה, אלא בדיכאון מוחלט הדורש טיפול רפואי.
סימני דיכאון
ישנם תסמינים שונים או סימנים ראשונים לפיהם ניתן לזהות דיכאון. בתחילה תסמינים אלו הם עדינים מאוד וקשה לחולה להבחין בין אם הוא סובל מדיכאון ובין אם מדובר בתקופה קצרת טווח בה המטופל פשוט מעט עצוב או נסער. עם זאת, אם סימנים מסוימים מתרחשים לאורך תקופה ארוכה יותר, ניתן לראות אלה כקו מנחה המאפשר לזהות דיכאון.
קשה מאוד לומר באיזו נקודה דיכאון נחשב לדיכאון, ואפילו פסיכיאטרים מאומנים מתקשים לעיתים לקבוע. על מנת לזהות דיכאון, על המטופל לדאוג לעצמו ולהסתכל באופן ביקורתי על עצמו. סימן ראשון הוא אובדן כל האינטרסים.
במיוחד זרים לעיתים קרובות מזהים את הדיכאון של קרוב משפחה בכך שהמטופל נסוג יותר ויותר, מבטל פגישות ומעדיף לבלות לבד בבית. שיחות מתבצעות גם בתדירות נמוכה יותר ואנשי הקשר מנותקים. חולים לעיתים קרובות אפילו לא שמים לב שהם נסוגים יותר ויותר ומתנערים מכל הפגישות או התחביבים.
אף על פי כן, נסיגה זו וכישלון האינטרסים הם סימן חשוב לדיכאון. בנוסף ל"ביישנות "זו, ישנם תסמינים רבים אחרים המצביעים על דיכאון ומקלים על המטופל וקרוביו לזהות את הדיכאון. אובדן ההנאה או ההנאה מקיום יחסי מין (אובדן הליבידו) ואובדן ההנאה מחיי המשפחה הכלליים הם גם אינדיקטורים חשובים לדיכאון.
בנוסף לאובדן עניין זה (anhedonia), יש גם עצב או ריקנות גדולים. המטופל לא יכול למשוך את עצמו לשום דבר ולעתים מתחיל לבכות ללא סיבה נראית לעין. מטופלים אחרים מדווחים כי במהלך הדיכאון הם ריקים לחלוטין וקרים רגשית ואינם יכולים לאפשר או לתפוס רגשות כלשהם.
ריקנות פנימית זו או עצב פנימי הם גם תסמין מוביל חשוב. יתר על כן, המטופלים ישנים לעיתים קרובות מאוד, אך במקרים אחרים לחולה יש גם הפרעות שינה. שני הסימפטומים יכולים להצביע על דיכאון, לפיו מרבית החולים מבלים זמן רב במיטתם וחסרים כל כונן לעזוב אותו שוב.
על מנת לזהות דיכאון לכן חשוב לשים לב לשגרת היומיום של המטופל. ברוב המקרים הדבר מופרע מאוד מכמות זמן השינה העצומה והחולים מאבדים את מקצב היום-לילה שלהם. בנוסף, לעיתים קרובות יש ירידה גדולה במשקל, מכיוון שחולים שוכחים לאכול או פשוט לא מצליחים ללכת לסופר לקנות משהו לאכול.
תחושה זו של חוסר אונים היא סימפטום חשוב שיכול להעיד על דיכאון ומשמש סימן ברור לחולה או לקרוביו. חשוב גם לזהות דיכאון הוא לראות עד כמה המטופל עדיין יכול להתרכז ועד כמה הוא או היא עדיין קשובים לאנשים אחרים או לסביבה. לעתים קרובות, למטופל אין עוד ביטחון עצמי או הערכה עצמית.
בנוסף, לעיתים קרובות יש תחושת אשמה, שיכולה להתייחס למגוון רחב של מצבים או רגעים ולעיתים אינה רציונאלית כלל. עם זאת, הדבר יכול להכביד על המטופל ולגרום לו להרגיש חסר ערך לחלוטין. אופייני הרבה יותר, עם זאת, הוא כי המטופלים רואים את העתיד כולו רק כשלילי ואינם יכולים לדמיין כי זמנים טובים יחזרו אי פעם לחולה.
פסימיות זו היא סימן אופייני לדיכאון. במקרה הגרוע זה יכול אפילו להוביל למחשבות אובדניות. מחשבות אובדניות אלו הן סימן האזהרה האחרון לדיכאון ודורשות עזרה ומדידות פסיכותרפויטיות מיידיות ודחופות.
