אל האני לֵב ההתקפה גוברת באופן מספרי, כך מדווח בכתבי העת המקצועיים מכל רחבי העולם די הרבה זמן. אם מדלגים על כך פעם אחת בסטטיסטיקה הרפואית, מוצאים את האישור לכך בחומר המספרי המדויק. אין עוררין על כל מכלול המחלות הלב וכלי הדם, הכולל לֵב התקפות, מדורגת במקום הראשון בסיבות לסטטיסטיקה של מוות בכל המדינות המתועשות ביותר.
שכיחות אוטם שריר הלב
אינפוגרפיקה על האנטומיה והגורמים למחלות לב וכלי דם. לחץ על התמונה להגדלה. עם זאת, אמירה סטטיסטית זו לא אמורה להכניס אותנו באופן מיידי למצב של פאניקה, מכיוון שאסור לנו להתעלם מהעובדה שעקב טיפול רפואי טוב יותר ו אמצעים של מניעה בריאות הגנה, מחלות אחרות, כגון שחפת או אפילו פוליו, שבזמנים קודמים בעיקר הביא למוות, כלל לא מכבידים על הסטטיסטיקה בהקשר זה כיום, או רק באופן חסר משמעות מאוד. במהלך השנים זה הוביל לשינוי כללי בחשיבותן של המחלות האישיות בתוך התמונה הכוללת. עם זאת, תוחלת החיים, כלומר הגיל הממוצע אליו מגיעים אנשים במדינה מסוימת, משפיעה גם על תוצאות הסטטיסטיקה על מחלות וגורמי מוות במובן החיובי או השלילי. מחלות הפוגעות במיוחד במבוגרים, כולל מחלות לב וכלי דם, בהכרח גוברות ככל שאנשים לגדול מבוגרים יותר, אך גם ככל שגדל שיעור האנשים המבוגרים מכלל האוכלוסייה. זה אולי עוֹפֶרֶת לעלייה מספרית של קבוצות מחלות מסוימות מבלי להיקרא עלייה מוחלטת. הערכת השינוי בשכיחות המחלה מדויקת רק במובן הסטטיסטי אם ניתן להוכיח עלייה או ירידה בקבוצות באותו גיל. בעבר, אוטם שריר הלב נחשב אך ורק למחלה של קשישים שהתרחשה כתוצאה מגיל התקשות העורקים; כיום, להפך, אוטם שריר הלב בסוף העשור הרביעי לחיים אינו נדיר יותר. זה מעלה באופן טבעי את השאלה: האם כל האנשים כיום נמצאים בסיכון מתמיד ממחלה זו, או שהסיכון המוגבר לאוטם הוא רק עבור קבוצה מיוחדת של אנשים? האם סוג עומס העבודה ו לחץ משחק תפקיד, ואיזה תפקיד הוא ממלא? לפיכך מתעוררות שפע של שאלות, שהתשובות עליהן אינן פשוטות לחלוטין בגלל מורכבות הנעשה. זה מאוד פשוט להניח כי שינויים הקשורים לגיל ב לֵב ו דם כלי הם הגורם לאוטם שריר הלב, אך זה בשום אופן לא מסביר את המופע התכוף של אוטם שריר הלב בשנים הצעירות יותר של החיים. רק במקרים בודדים ה התקשות העורקים כבר כל כך בולט, שניתן לראות בו את הגורם לא התקף לב. בשנים האחרונות המונח "מחלת מנהל" הפך לתגובה שאין לטעות בה. זה נועד לבטא את זה די הרבה אנשים, מי עוֹפֶרֶת חיים חסרי מנוחה, ממהרים, מלחיצים, בו זמנית חד-צדדיים, מכיוון שהם עושים מעט פעילות גופנית, צורכים אוכל מוגזם ורעלים יוקרתיים ואינם מוצאים זמן לאיזון אינטרסים, נגועים בהפרעות עצבים ניכרות. אלה באים לידי ביטוי בעיקר ברפיון כללי, חוסר אונים, מצב רוח מדוכא, אי שקט פנימי, הפרעות שינה בדרגה גבוהה, רגישות מוגברת, כמו גם הפרעות לב וכלי דם ועיכול. בתחילה, רק ביטויים בודדים מתרחשים. עם זאת, אם הם לא מפוצים על ידי תקופת החלמה משמעותית, הם יכולים עוֹפֶרֶת למחלות לב וכלי דם קשות ולהגדיל עד א התקף לב.
סיכון להתקף לב אצל גברים
השוואות לגבי חלקן של קבוצות תעסוקתיות שונות בקרב גברים באירוע חולני זה הראו כי אלו שיש להם עבודה מלחיצה פיזית, ואף קשה, מושפעים פחות התקף לב מאלה שיש להם סדר יום יומי מסודר עקב עבודה אחראית וניהולית ברובה, שבה החלפת המתח הרגילה ו הַרפָּיָה כבר לא מובטח והתסמינים של עייפות כמו גם טיפות זמניות בביצועים במהלך היום מוסוות במשך שנים על ידי רעלים לפינוק, כגון ניקוטין ו [קָפֶה|קפאיןאנשים מלאי גוף, אשר תפוצה לחוץ יותר כתוצאה מכך בלבד, נוטים יותר להתקף לב מאשר אנשים רזים. במקרים רבים שכיחות מחלות כגון ריאות סרטן שונה מאוד בין גברים לנשים. אז איך זה נראה עם התקפי לב? כאשר מבדילים את מספר התקפי הלב לפי מגדר, תמיד נמצא שגברים נוטים להתקפי לב יותר מנשים, וזהו המצב עד היום. עם זאת, אם אישה סובלת מהתקף לב, יש לה פחות סיכוי מאשר גבר לשרוד את המחלה, וביצועיה הבאים בדרך כלל מוגבלים יותר. אם נשקול שוב באיזו קבוצת אנשים בקרב גברים נמצאת במיוחד סיכון להתקף לב, מתעוררים ספקות מסוימים בשאלה האם נשים באמת בסיכון נמוך יותר להתקף לב. האם התוצאות הקודמות לא היו יכולות להתבסס על העובדה כי הרבה פחות נשים מגברים היו ועודן בתפקידים ניהוליים, וכל העניין הוא טעות, משום שלנשים היו הרבה פחות הזדמנויות להתקפי לב באמצעות עומס העצבני של העבודה. ?
סיכון להתקף לב אצל נשים
לעתים קרובות, התקף לב מבוסס על היצרות של עורקים כליליים, שנקרא טרשת עורקים. אם היצרות כזו נחסמת על ידי א דם קריש, כל אזורי שריר הלב הבאים אינם מסופקים עוד עם דם ו חמצן. לאחר מכן שריר הלב מת תוך מספר שעות. לחץ להגדלה. "מחלת המנהל של האישה" מבטאת את עצמה אחר כך למעט הפרעות עצבניות, כמו עצבנות חזקה יותר, חרדה, כְּאֵב רֹאשׁ, סחרחורת ודפיקות לב, במיוחד בגלל חוסר שינה חזק. האישה סובלת יותר מהגבר מעודף העבודה, כי בדרך כלל נטל עליה אחריות נוספת כלפי משפחתה. לאחר מכן היא מנסה עם הרבה אמביציה והתמדה - לפעמים גם במיצוי עבודת לילה - לפתור את הבעיות המתעוררות של עבודה ומשפחה. כמובן, זה רק על חשבון שאר שעות הפנאי והפנאי שלה, אותם היא שוב תקריב על חשבון שנת הלילה שלה. ממריצים, בצורה של קָפֶה או תרופות מיוחדות, אם כן בדרך כלל נועדו לשמור עליה פרודוקטיבית מעבר לרמות הרגילות, כך שתוכל להתמודד עם כל העבודה המתעוררת. בכמה שעות שהיא עזבה לישון, כולה מערכת העצבים נמצא עדיין במצב כזה של עוררות שהשינה לא יכולה להיות עמוקה ולא רגועה. שינה רגועה באמת תתרחש רק כאשר השעון המעורר כבר קורא למילוי חובות הבוקר לפני תחילת העבודה ויש לנהל יום חדש עם כל לחציו. כולנו בהחלט חווינו לילה של נדודי שינה, כשמחשבות באות והולכות, דקות הופכות לשעות, אחרי ערב מרגש בו אולי התפנקנו קָפֶה במידה רבה עוד יותר. אנו יודעים כמה לילה כזה מתיש, ואנחנו גם יודעים שלמחרת לא ירצה להסתיים. אם זמן השינה המקוצר אינו יוצא מן הכלל, אלא כמעט קבוע מצב, זה מוביל מעל הגירעון בשינה הגובר לכל תופעות העצבים במובן של מחלת המנהל באופן טבעי גם אצל האישה. עם זה אין להתבטא בכלל שאנחנו רוצים לבוא גם בהתקף לב פונטו לשוויון עם הגבר. נהפוך הוא, אם נשים או גברים, היכן שהם עובדים, יתמודדו עם הדרישות המופנות כלפיהם על בסיס הכשרתם וגידולם, אינם מפעילים עומס חד צדדי על האורגניזם שלהם, אינם "משמינים את עצמם" באמצעות תזונה מוגזמת ובכך להרגיז פסיכולוגית וסטטית את ויסות מערכת הדם, אזי תדירות התקפי הלב אצל גברים ונשים לא תגדל, אלא תפחת יותר ויותר בעתיד.
