סיווג דימום במערכת העיכול
הבחנה בסיסית נעשית בין עליון לתחתון דימום במערכת העיכול. מערכת העיכול העליונה מורכבת מ- בטן, החלקים העליונים של מעי דקכלומר ה תריסריון (מונח רפואי: תריסריון) והמעבר למעי הריק (jejunum), המכונה "flexura duodenujejunalis". הסיבה לחלוקה זו לחלק עליון ותחתון דימום במערכת העיכול (דימום במערכת העיכול) המבוסס על ה- flexura duodenujejunalis נובע מגישה שונה של הרופא באבחון ובטיפול: כדי לאתר דימום במערכת העיכול העליונה (דימום במערכת העיכול), משתמשים באנדוסקופים (מצלמה צינורית) המונחים מעל דימוי המטופל. פה (לאחר מתן תרופת הרגעה, ד. האנדוסקופים מוחדרים למטופל פה (לאחר מתן תרופת הרגעה, כגון מידזולאם, בנזודיאזפין קצר טווח), התקדם אל בטן ולאפשר לרופא לראות בתוך המטופל מערכת עיכול עד לנקודת מעבר זו של שני החלקים של מעי דק (flexura duodenujejunalis).
אם מקור הדימום המשוער בדימום במעי עמוק עוד יותר (מבחינה רפואית: דיסטלי יותר, לכיוון פי הטבעת), יש להכניס את המכשיר דרך המעי. משמעות הדבר היא כי א קולונוסקופיה יש לבצע, שמגיע גם לקטע האחרון והשלישי של מעי דק, המעי הגס. יש לציין שלמרות שסיווג זה עדיין שימושי כיום, בתור העליון והתחתון דימום במערכת העיכול (דימום במערכת העיכול) נבדלים משמעותית ביחס לסיבות, לקבוצות הגיל שנפגעו וגם בבחירת שיטת הטיפול, מקור הסיווג המקורי הוא כיום מוגבל בלבד תוֹקֶף בגלל אנדוסקופים מודרניים יותר עם טווח גדול יותר.
כיצד מאבחנים דימום במערכת העיכול?
הליך האבחון תלוי, כפי שתואר לעיל, בסוג הדימום במערכת העיכול: אם מופיעים צואה זפתית, מכניסים אנדוסקופ (מצלמת צינור) כאמצעי חירום לאחר ששאל את המטופל על מהלך האירועים האפשרי (מחלות קודמות ידועות או גורמי סיכון , תרופות שנלקחו, פציעות אפשריות, ארוחות אחרונות שנלקחו וכו ') לאבחון דימום במערכת העיכול העליונה (דרכי העיכול). אם ניתן לשלול שם דימום במערכת העיכול, יש למצוא את המקור במעי הגס או הדק. הזיהוי נעשה על ידי מתן אדום מסומן רדיואקטיבי. דם תאים (התהליך שמטרתו איתור הקרינה הרדיואקטיבית הנפלטת נקרא סקרטיגרפיה).
לאחר מכן אבחנה סלקטיבית של המושפעים כלי, המאפשר לוקליזציה מדויקת יותר. הערך של מצב חירום קולונוסקופיה (קולונוסקופיה) המבוצעת ללא הכנה מתאימה של המעי שנויה במחלוקת, שכן ערך המידע מוגבל במקרה של מעי שלא נוקה בעבר עם משלשלים והבחינה קשה מבחינה טכנית. ההליך עבור הקאה דם (hemematemesis) דומה לנוהל להסרת צואה זפתית; עם זאת, במקרה של דימום מסיבי, ניתוח חירום מסומן מיד.
אם עורק אדום דם נמצא בצואה המופרשת (hematochezia), באבחון דיגיטלי-פי הטבעת (בדיקת ה- פי הטבעת עם אצבע) מתחיל לעיתים קרובות, מכיוון שאצבע המישוש של הבודק יכולה לאתר במהירות ניאופלזמות מוחשיות ופגיעות ברקמות (כיבים) וכן טחורים התקשה על ידי קרישת דם. אם אמצעי זה אינו מצליח, מבוצעים כאן גם הליכי הבדיקה הבאים: אנדוסקופיה (במקרה זה אנדוסקופיה של חַלחוֹלֶת, הידוע גם בשם רקטוסקופיה) והדמיה של ה- כלי עם מדיום ניגודיות (אנגיוגרפיה) או חומרים המסומנים באופן רדיואקטיבי (סקרטיגרפיה).
כל המאמרים בסדרה זו: