סיבוכים
הסיבוכים הבאים של בלוטת התריס ניתן להזכיר ניתוח: מבנים שכנים עלולים להיפגע עקב הניתוח. גירוי או פגיעה בעצב החוזר (= nervus recurrens des N. vagus), העובר בסמוך ל בלוטת התריס, יכול להוביל להתמיד צְרִידוּת וקושי נשימה פנימה טיפול ברדיואוד עלול להוביל לדלקת של ראש ו בלוטות הרוק או ל בטן כיבים. אם הטיפול מתבצע בתדירות גבוהה ובמינונים גבוהים, הסיכון להתפתחות סרטן דם עולה ב -1%.
טִפּוּל עוֹקֵב
על המטופלים לבצע מעקב לכל החיים. טיפול אפטר מורכב מבדיקות קבועות של שישה חודשים, הכוללות מישוש של בלוטת התריס ו אולטרסאונד בְּדִיקָה. קביעת תירוגלובולין, המיוצר על ידי רקמת בלוטת התריס הבריאה ובלוטת התריס סרטן תאים, משמש לניטור מהלך מחלת הגידול. אם ערך זה נמדד שוב לאחר ניתוח קיצוני בבלוטת התריס, הדבר מעיד על קיומו של גרור או הישנות של הגידול. בנוסף, scintigraphic ו קרני רנטגן ניתן לבצע בקרות לזיהוי גרור והישנות.
פרוגנוזה ומהלך
קרצינומה של בלוטת התריס הפפילילרית והזקיקית הינה בשיעורי ההישרדות הטובים ביותר, כאשר מעל 95% ו -90% מהחולים שרדו בעשר השנים הבאות לאחר המחלה. לחולים מתחת לגיל 10 יש פרוגנוזה טובה יותר מאשר חולים מבוגרים. הפרוגנוזה של חולים עם קרצינומה של בלוטת התריס מדולרית גרועה משמעותית: רק מחצית מהחולים שורדים עוד 45 שנים לאחר המחלה. בקרצינומות של בלוטת התריס המובחנות, גרור מופיעים ב -20% מהמקרים תוך 10 שנים לאחר התפתחות הגידול בבלוטת התריס, מה שמצריך טיפול חוזר אגרסיבי. לחולים הסובלים מקרצינומה של בלוטת התריס האנאפלסטית יש הפרוגנוזה הגרועה ביותר: תוחלת החיים היא כחצי שנה בלבד.
טיפול מונע
במקרה של תאונות רדיואקטיביות, למשל תאונות כורים, אחסון מזוהמים רדיואקטיבית יוד בבלוטת התריס ניתן למנוע על ידי נטילת מינונים גבוהים של אשלגן יודיד.
