סיבוך לאחר קולונוסקופיה
הסיבוך השכיח ביותר לאחר א קולונוסקופיה הוא לאחר דימום, מכיוון שבדרך כלל לוקחים ביופסיות ברירית או פוליפים הוסר במידת הצורך. ביופסיות ריריות מתקבלות באמצעות מלקחיים קטנים, אשר קורעים חלקים קטנים של רירית. בדרך כלל, לאחר תצפית קצרה במהלך קולונוסקופיה, אתרי התורמים כבר לא מדממים ומתרפאים לחלוטין תוך מספר ימים.
פוליפים מוסרים בעזרת מתלה, אשר בו זמנית מקרישה את הרקמה כך שהפגם ברקמה נסגר ישירות. יתכן, עם זאת, כי דם קריש על פצע יירד ויגרום לדימום חדש. בהתאם לעוצמת הדימום, זה יכול להתבטא כ דם פיקדונות על השרפרף, מה שיכול אפילו להוביל אנמיה.
סיבוך לאחר ניתוח שיני בינה
שורשי שיני הבינה עמוקים מאוד ב עצם לסת, כך שלאחר הסרתם שוררים פצעים עמוקים בלסת. מצד אחד הוא יכול לדמם מכיסי הפצע הללו, שניתן לטפל בהם היטב בטמפונדה. מצד שני, פתוגנים יכולים להתיישב כאן, וזה מצב קשה יותר.
ניתן לנקות את כיסי הפצע רק במידה מוגבלת בגלל רגישות הפצועים רירית ונמצאים כל הזמן בקשר עם רוק ואוכל. לכן לא ניתן למנוע זיהום של הפצע. תלוי בחומרת הזיהום, טיפול באמצעות א שטיפת פה או אז יש להתחיל טיפול אנטיביוטי.
סיבוך לאחר ניתוח הלוקס
הסיבוכים לאחר ניתוח הלוקס תלויים מאוד בטכניקה הניתוחית שבחר הרופא. בכל מקרה, למרות שתיקון הגרמי של הבוהן הגדולה תמיד מתוקן, ישנם פרוצדורות וטכניקות קיבוע שונות ליישור "הציר המשופע" לשעבר. אם מסירים חלק מהעצם, תמיד קיים סיכון לחוסר יציבות זמני של המפרק עם סיכון מוגבר לשברים או ליתר דיוק, שברים עצמיים שוליים במתח.
אם המפרק נוקשה לחלוטין לאורך ציר ישר (מה שמכונה ארתרודיזה), חוסר התנועה של הבוהן ושל המטטרוס ביחס זה לזה יכול להוביל לתלות בעומס. כְּאֵב, מאז קדימה כבר לא יכול להתגלגל כמו שצריך. דימום הוא נדיר לאחר ניתוח חלווה, כמו כלי בדרך כלל לא נוגעים בהם. בדומה לכך, גידים ורצועות אינן נפגעות, מכיוון שטכניקות הניתוח מוגבלות למפרק הגרמי בלבד. שֶׁלְאַחַר נִתוּחַ כְּאֵב מבוסס על כן על פגם חומר בעצם ועל המיקום החדש "המאולץ" של ה- עצמות ביחס זה לזה, מה שיכול לגרום בתחילה ל"מתח כְּאֵב
כל המאמרים בסדרה זו:
