נסיגה | ואליום®

נסיגה

בנזודיאזפינים הם תרופה יעילה מאוד, במיוחד לטיפול בחרדה או תסיסה חריפה. החיסרון של קבוצת תרופות זו, לעומת זאת, הוא פוטנציאל התלות הגבוה שלהם. תלות יכולה להתפתח לאחר זמן קצר ואפילו במינונים רגילים.

לכן חולים רבים סובלים מתלות בבנזודיאזפינים, לרוב גם מבלי להיות מודעים לכך. התלות היא אופי פסיכולוגי ופיזי. לכן נסיגה גורמת לתסמיני גמילה פיזיים ופסיכולוגיים.

בגלל הסיכון הגבוה לפיתוח תלות, השימוש ב- Valium® ו- co צריך להיות מוגבל תמיד למספר שבועות. אולם בפועל זה לרוב לא המקרה. אם חלה התפתחות של תלות, יש לדון עם האדם הנוגע בדבר כיצד להמשיך.

ככלל, יש לחפש גמילה אם המחלה הבסיסית מאפשרת זאת. העיקרון כאן הוא לא להפסיק לקחת את התרופה בן לילה לחלוטין, אלא להפחית את המינון בהדרגה. בהתאם לרמת המינון, ניתן להפחית את המינון במהירות יחסית בהתחלה.

לדוגמא, ניתן להפחית את המינון במרווחי שבוע. במיוחד לקראת סוף הטיפול, לעומת זאת, ישנם מטופלים שמראים תסמיני גמילה בולטים, כך שהירידה צריכה להיות איטית מאוד. המטרה היא להפסיק את התרופה באופן קבוע ומלא. הסימפטומים המופיעים במהלך הנסיגה כוללים חרדה, חוסר מנוחה, שינויים במצב הרוח, סיוטים, הפרעות שינה, הזעה, חוסר תיאבון, בחילה, הפרעות ראייה כגון עיניים מהבהבות או ראייה מטושטשת, שינויים בתחושת ריח ו מפתחות, רגישות יתר לאור ולצלילים, טינטון, רעד (לחיצת ידיים), דפיקות לב ועלייה ב דם לַחַץ. תסמיני גמילה חמורים כוללים הזיות, פחד או אמונה מרדיפה, התקפים והזיה.

תופעות לוואי

Common תופעות לוואי של ואליום® כוללים עייפות קשה ביום, זמן תגובה ממושך (מסוכן בתנועה!), סחרחורת, בעיות הליכה, חולשת שרירים, בעיות ריכוז, כאבי ראש, בלבול זמני זיכרון הֶפסֵד. תופעות לוואי נדירות יותר הן תלונות במערכת העיכול (בחילה, שלשול, עצירות, הקאה), חוסר הפרשת שתן (שימור שתן), כאב בחזה, נמוך דם לחץ ודופק, מצבי רוח דיכאוניים, אובדן חשק מיני (ירידה בחשק המיני), הפרעות במחזור אצל נשים, עלייה בתיאבון, יבש פה, תגובות אלרגיות בעור (אדמומיות, גירוד), הפרעות ראייה, מצב רוח דיכאוני ו הזיות.

במיוחד אצל אנשים מבוגרים, תגובה כביכול פרדוקסלית יכולה להתרחש בעת נטילת Valium®. חולים אינם נעשים רגועים יותר בגלל התרופות, אך הם חסרי מנוחה, נסערים וחרדים. אם נלקח במינונים גבוהים מדי, Valium® עלול לגרום לפגיעה נשימה, במיוחד בשילוב עם אלכוהול, כדורי שינה או דיכאונים אחרים.

שימוש במעבדה ב diazepam יכול להוביל לעלייה ב כבד ערכים, אותם יש להקפיד. אם ה כבד הערכים עולים בחדות, יתכן שיהיה צורך להפסיק את התרופה. ואליום® (diazepam) פועל בקולטן ב מוֹחַ.

קולטן זה ממוקם על תאי עצב ומווסת את זרם יוני הכלוריד לתא על ידי הצמדתו לתעלה. ערוצים כאלה נחוצים מכיוון שאחרת התא די אטום ליונים מכל סוג שהוא. רק באמצעות נוכחות של משאבות, תעלות וקולטנים (שלעתים קרובות מצמידים אותם לערוצים), יונים יכולים לעבור כך מבפנים התא לחוץ או מבחוץ לחלק הפנימי של התא.

אם זה לא היה המקרה והיונים יוכלו לעקוב אחר שיפועם באופן חופשי (כלומר ממיקום הגבוה יותר למיקום הריכוז הנמוך), התא היה מתכווץ או מתפוצץ בזרימת המים האוסמוטית הבאה (מאזנת) וכך הופכת לֹא פּוֹעֵל. הקולטן אליו ואליום® (diazepam) נקשר נקרא קולטן GABA. גאבא (חומצה גמא-אמינו-בוטירית) היא א נוירוטרנסמיטר.

זהו הליגנד לקולטן זה. פירוש הדבר שכאשר GABA נקשר, הקולטן עובר שינוי קונפורמציה והתעלה השייכת למתחם הקולטן הופכת לחדירה ליוני כלוריד במשך כמה אלפיות השנייה. מכיוון שריכוז הכלוריד מחוץ לתא גבוה בהרבה מבפנים, יוני כלוריד זורמים אל פנים התא במהלך שלב קצר זה של הערוץ הפתוח. יונים של כלוריד פשוט טעונים שלילית.

כך שהתא מקבל פוטנציאל שלילי יותר בזרימתו. אם אתה צולל קצת יותר לעומק בפיזיולוגיה של התא, אתה יכול לראות כחוק שתא הופך פעיל יותר כאשר הפוטנציאל שלו הופך להיות חיובי יותר. פוטנציאל המנוחה הרגיל של תא הוא בטווח שבין -60 ל -80 mV (מילי וולט).

כאשר יונים שליליים זורמים החוצה או יונים חיוביים זורמים פנימה, הפוטנציאל של התא מתקרב ל- 0 (דפולריזציה). ברגע שהוא הגיע לסף מסוים, פוטנציאל פעולה נוצר והתא מתרגש, כלומר פעיל. ההפך הוא הנכון של שטף המטען השלילי, כמו במקרה של קולטן ה- GABA.

יוני כלוריד זורמים פנימה, כך שהפוטנציאל של התא הופך לשלילי עוד יותר. התא הופך להיות מקוטב יותר מדי. זה הופך אותו לעוד פחות נרגש, ולכן יידרש הרבה יותר "מאמץ" להכניס אותו למצב פעיל.

אז מה ההשפעה של Valium®? הוא נקשר לקולטן ה- GABA ומשנה את הקונפורמציה שלו כך שהוא הופך לקולט עוד יותר לקשירת הליגנד של ה- GABA שלו. לפיכך, זרם כלוריד היפרפולריזציה מתרחש במהירות ובקלות רבה יותר והתא הופך לרגש יותר.