אבחון | נֶמֶק

אִבחוּן

הליך האבחון תלוי במיקום נֶמֶק. אם זה חיצוני נֶמֶק, למשל נמק בעור, רופא יכול לבצע אבחנה לאחר בדיקה מדוקדקת יותר. בנוסף, נלקחת מריחה של הפצע כדי לקבוע אם קיימים פתוגנים ב נֶמֶק.

עם זאת, אם הנמק הוא פנימי, למשל נמק עצם או איברים, נדרש הדמיה. זה נעשה בדרך כלל על ידי MRI (הדמיה תהודה מגנטית) או CT (טומוגרפיה ממוחשבת). רשמים ראשונים ואבחון חשוד ניתן להשיג גם על ידי ביצוע אולטרסאונד של האזור הפגוע.

אולם ספציפי יותר הוא הדמיה מורכבת יותר. במקרה של נמק, הרפואה בדרך כלל לא מסווגת אותם לפי השלב. הבחנה נעשית בדרך כלל על פי סוג ומיקום הנמק.

לדוגמה, דאוביטוס מחולק לארבעה שלבים שונים (על פי EPUAP). עומק הפצע ומעורבותם של מבנים מסוימים ממלאים תפקיד מרכזי. לדברי וגנר וארמסטרונג, נמק בהקשר למקרואנגיופתיה סוכרתית ("כף רגל סוכרתית") מחולקים גם לשלבים שונים, לפיהם, למשל, זיהום קיים ממלא גם תפקיד כאן.

נמק העצם מחולק לשבעה שלבים על פי סיווג ה- ARCO. במיוחד קריטריונים לאבחון נלקחים בחשבון. נמק מתאר מוות של תאים כתגובה להשפעות מזיקות כמו רעלים, זיהומים או היצע חסר.

ניתן להשפיע על תא בודד או על קבוצות תאים שלמות. נמק מחולק למה שמכונה "נמק קרישה" (נמק קרישה) ו"נמק קליקציה "(נמק נוזל). נמק קרישה יכול להתרחש ברקמות עשירות בחלבון, לפיו דנטורציה (הרס המבנה) של חלבונים מתרחשת.

נֶמֶק מתאר צורה מיוחדת של נמק קרישה. משמעות הדבר היא נמק הוא סוג של מונח מטריה לתהליכים נמקיים שונים. א נֶמֶק מחולק שוב לגנגרן יבש ולח.

בעוד יבש נֶמֶק נראה שקוע מאוד ומיובש ולכן מכונה גם "חנוט" או עור, גנגרנה לחה היא מעט נוזלית, מבריקה, מוגלתי וריחנית. הסיבה לכך היא העלייה והכפל של בקטריה, אשר מנזלים את הגנגרן דרך תוצרי חילוף החומרים שלהם. צורה מיוחדת נוספת היא מה שנקרא אש גז, בו זיהום של הגנגרנה עם קלוסטרידיה (קלוסטרידיום פרפרינגנס) מוביל להיווצרות רעלים חיידקיים גזיים.