לפני השתלה / הפעלה א קוצב לב, בדיקה מפורטת של המטופל היא הכרחית ואפשרית, מכיוון שלא מדובר בניתוח חירום ולכן ניתן לתכנן היטב. זה נמשך בדרך כלל פחות משעה ובדרך כלל ניתן לבצע אותו תחת הרדמה מקומית, רק בכמה מקרים חריגים א הרדמה כללית זה הכרחי. הפעולה מתחילה בביצוע חתך עור באורך של כ- 5 עד 6 ס"מ עצם הבריח וחשיפת הבסיס וָרִיד.
זה נפתח ואז קוצב לב האלקטרודה מוכנסת לתוך דם כלי דרך פתח זה. לאחר מכן המבחן (= אלקטרודה) מתקדם אל ה- לֵב תחת קבוע קרני רנטגן לִשְׁלוֹט. בתא יחיד קוצב לב, ואז הוא ממוקם בחלק של לֵב שריר שיש לעורר (כלומר באטריום או בחדר).
בקוצב תא דו-קאמרי, חללית אחת ממוקמת באטריום ואחת בחדר הראשי. העברה אופטימלית של פעימות הזרם אל לֵב לאחר מכן בודקים את השריר בכמה מדידות. רק כאשר בטוח שזה עובד ללא בעיות, האלקטרודה מחוברת לבסוף לקוצב הלב.
לאחר קביעת האלקטרודות, הרופא יוצר "כיס רקמות" עבור הקוצב. זה יכול להיות ממוקם מתחת לעור או מתחת ל חזה שְׁרִיר. במקרים נדירים מאוד, קוצב הלב מושתל גם בבטן.
לאחר השלמת זה, החתך עדיין נתפר והמטופל מקבל חבישה סטרילית. בימים הראשונים שלאחר הניתוח על המטופל להקל בזה. אסור לו להתפשט או להרים את הזרוע יותר מ -90 מעלות ואסור לו לחשוף את הכתף למתח גדול כלשהו, מכיוון שהאלקטרודות זקוקות לזמן מה כדי לגדול ולהסתכן בתזוזה במהלך תנועות גדולות.
אם נפיחות באזור כיס הקוצב, חום, סחרחורת או כאב בחזה לאחר הניתוח, יש לפנות לרופא מיד. סיבוכים שעלולים להופיע במהלך השתלה / פעולה של קוצב לב הם בעיקר חבורות וגירוי עצבי באזור כיס הקוצב. במקרים נדירים, פגיעות ב אֶדֶר או שניתן להפעיל גם זיהום.
יתכן שקורה שהמבחן אינו מחובר כהלכה לקוצב הלב או מתקלקל או שהמכשיר עצמו אינו פועל כראוי. עם זאת, הדבר יתגלה כשבודקים את הקוצב. בנוסף, מה שמכונה "תסמונת קוצב הלב" יכול להתרחש, שבו הפרוזדורים כבר לא מסוגלים למלא את החדרים לחלוטין דם, וכתוצאה מכך תפוקת לב לא מספקת. לפעמים הקוצב יכול לעורר גם כיווץ של דיאפרגמה באמצעות גירוי חשמלי, שיכול להוביל ל שיהוק.
