הגידול השכיח ביותר של האוזן הפנימית הוא הנוירומה האקוסטית. שמות אחרים לכך הם זווית גשר מוחית גידול וווסטיבולריס שוונומה. זה נוירנומה או schwannoma בחלק הפנימי של תעלת השמע או נוירנומה ב זווית גשר מוחית.
A נוירנומה או schwannoma הוא גידול שפיר ובדרך כלל גדל לאט. מקורו בתאי שוואן. אלה התאים היוצרים את המעטפת של פריפריה עצביםכלומר סיבי העצבים שאינם נמצאים ב חוט השדרה ו מוֹחַ.
ציפוי זה של סיבי עצב רלוונטי לתמיכה של תא עצב וגם למיאלינציה שלה. באמצעות מיאלינה, סיב העצבים יכול להוביל אותות חשמליים מהר יותר, עם פחות אובדן ובכך למרחקים ארוכים יותר. אך דווקא תאים אלה יכולים להוליד גידול אם הם מתרבים (גדלים) יתר על המידה. תלוי היכן גידול כזה מתפתח, זה נקרא אחרת וגורם לתסמינים שונים. עם זאת, מאפיין שכיח של נוירומה אקוסטית ביותר הוא שכפי שמרמז שמם נקודת המוצא שלהם היא עצב השמיעה (nervus vestibularis).
תפקוד עצב השמיעה
אל האני עצב שיווי המשקל שוכב בחלק גדול ממהלכו יחד עם עצב השבלול. יחד הם יוצרים את העצב הווסטיבולוקוכליארי, העצב הגולגולת השמיני. עצב הווסטיבולריס הוא העצב שעצבב איבר שיווי המשקל.
משמעות הדבר היא שהוא מעביר מידע מהאיבר הוסטיבולרי למבנים אחרים באזור מוֹחַ על מנת לאפשר חיבור של כל הגירויים שהאדם קולט. איבר שיווי המשקל נמצא ב האוזן הפנימית. הוא מורכב משלוש תעלות חצי מעגליות ושני איברים מקולריים שדרכם יכול האורגניזם לתפוס ולסווג תנועות.
מכיוון שקיימות שלוש קשתות כמעט בניצב זו לזו, ניתן להבחין בכל שלושת רמות החלל והתנועות בהן, כמו למשל להפוך את ראש. דרך איברי המקולה מועבר מידע על תאוצות לינאריות, כמו כוח הכבידה, בעת בלימה ותאוצה ברכבים וגם בעת נפילה. בדרך כלל, תמונה של המיקום, המיקום והתנועה של הגוף בחלל נוצרת מהאותות החשמליים שמגיעים ל מוֹחַ דרך הפרוזדור השמאלי והימני עצבים.
במקרה של כשלים ופציעות, מידע פגום או ללא מידע מהאיבר המתאים לאזן מגיע למוח ומוביל למסקנות שגויות שמסיקים מרכזי העיבוד במוח. החלק השני של עצב הגולגולת השמיני הוא עצב השבלול. עצב זה מעצבב את השבלול. זהו מבנה גרמי, דמוי קליפת חילזון, האחראי על השמיעה. אם עצב זה נפגע, יתכן ומידע לא יועבר עוד למוח.
