מתי להשתמש ב- EEG

אל האני מוֹחַ שוכן מוגן היטב בחלל הגרמי גולגולת. במקרה של הפרעות, על כן יש לנקוט בהליכי אבחון החושפים בעקיפין גורמים אפשריים ומיקומם. בנוסף ל קרני רנטגן ו הדמיה בתהודה מגנטית, EEG (אלקטרואנצפלוגרפיה, מוֹחַ בחינת גל) מתאים מאוד למטרה זו במקרים רבים.

אלקטרואפלוגרמה בשימוש

אל האני מוֹחַ עובד ללא הפסקה. פעילות זו של אשכולות גדולים של תאי עצב מתבטאת בפריקות חשמליות המופיעות כתנודות פוטנציאליות על פני המוח, שם ניתן למדוד אותן. למטרה זו, כמה לוחות מתכת מחוברים על פני השטח של גולגולת כאלקטרודות במרווחים ספציפיים ותנודות המתח (פוטנציאלים חשמליים) הנגזרות ביניהן נרשמות בתמונת עקומה, האלקטרואנצפלוגרמה. הקיצור EEG משמש הן לבדיקה הכוללת (אלקטרואנצפלוגרפיה) ותמונת העקומה המיוצרת (אלקטרואנספלוגרמה).

בדיקה עם EEG

מכיוון ש- EEG הוא ללא סיכון עבור האדם הנבדק, הוא מבוצע כבדיקה שגרתית למצבים רפואיים מסוימים. בהקשר זה, הוא יכול לספק אינדיקציות לא ספציפיות למחלות מטבוליות. דלקות, גידולים או הפרעות תפקודיות של המוח מופיעים לעיתים קרובות ב- EEG. בחולים בא תרדמת, אלקטרואנצפלוגרפיה יכול לספק אינדיקציות להפרעות בסיסיות. EEG הוא שיטת הבדיקה הנבחרת, במיוחד בחולים עם נטייה להתקפי אפילפסיה. ניתן להשתמש בו, למשל, לקביעת המיקום שממנו מקור ההתקפים. בנוסף, אלקטרואנצפלוגרפיה היא מרכיב הכרחי לאבחון מוות מוחי.

נוהל הבדיקה

המטופל לא היה צריך לשתות משקאות מגרים כגון קָפֶה, תה או קולה מִרֹאשׁ. שטוף טרי שער הוא יתרון. יש ליידע את הרופא לגבי איזה טבליות נלקחים, מכיוון שחלקם עשויים להשפיע על עקומת ה- EEG. הבדיקה אינה כואבת, אינה מזיקה ואפשר לחזור עליה בתדירות הצורך. כ -20 אלקטרודות מונחות באופן שווה על הקרקפת. הבדיקה השגרתית נמשכת כחצי שעה במנוחה בעיניים עצומות. בין לבין, הנבדק מתבקש לפקוח את עיניו, לעצום אותן שוב ולנשום חזק.

במקרים מיוחדים הבדיקה מתבצעת לאורך 24 שעות (EEG ארוך טווח, בדרך כלל עם מכשיר נייד) או בעיקר בזמן שינה (EEG EEG), לעיתים שיטות פרובוקציה כמו מניעת שינה או נעשה שימוש בהבזקי אור. זה עשוי לאפשר אבחון של עוויתות מוגברת. בנוסף, ניתן לבצע הקלטת וידיאו במהלך הבדיקה (וידאו-EEG) כדי לראות אם תופעות מסוימות, כגון מצמוץ, קשורות להתקף.

הערכת האלקטרואפלוגרמה

פעילות מוחית חשמלית תלויה באיזו עבודה המוח מבצע בכל זמן נתון. לעיקולים המוקלטים אצל אנשים ערים ונינוחים (גלי אלפא) יש קצב שונה מזה של פעילות נפשית (גלי בטא), שינה או מחלה (גלי דלתא או תטא). בנוסף, דפוס העקומה נראה שונה אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים.

בעת הערכת דפוס העקומה, הרופא לא רק בוחן אילו קימורים מתרחשים, אלא גם האם הם מעוותים, באיזו תדירות יש להם (כלומר כמה מהר או איטי הם פועלים) והאם הם קבועים או יוצרים דפוסים מסוימים. בנוסף, הוא בוחן את העקומות במיקומים השונים של עוֹפֶרֶת וכך יכול לקבל אינדיקציות להתרחשות מקומית ("ממצא מוקד"), למשל גידול, הפרעה במחזור הדם או שטף דם.

הגורם המכריע בהערכה הוא התמונה הכוללת המורכבת מנקודות הפרט. רק במקרים נדירים שינוי כה אופייני שהוא מצביע על מחלה ספציפית - למשל מוח דלקת נגרם על ידי הרפס וירוסים גורם לעקומה מאוד ספציפית. במקרה מוות מוחי אין אפשרות לגלות עוד פעילות מוחית - לכן רק קווים ישרים מוצגים ב- EEG (EEG בעל קו אפס). מכיוון שזמן המוות משווה לאובדן הבלתי הפיך של תפקוד המוח, EEG כזה של קו אפס לאורך 30 דקות הוא אחד התנאים ההכרחיים החיוניים להכריז על מותו של חולה, למשל, להסרת איבריו הַשׁתָלָה.