תת טפסים
אל האני שרירים חלקים ניתן לחלק גם לשתי קבוצות משנה, הנבדלות בדפוסי העירור (העצבנות), במבנה וכתוצאה מכך גם בתפקודן: סוגי היחידות היחידות וסוגי היחידות הרבות, לפיהן קיימות גם צורות מעורבות (במיוחד בשרירים של כלי). סוג היחידה היחידה מאופיין בכך שתאי השריר האינדיבידואליים מחוברים באמצעות צומת פערים כביכול, דרכם אפשרי החלפת יונים ומולקולות שליח שני. זה יוצר יחידה פונקציונלית והתאים מחוברים לחשמל.
כתוצאה מכך עירור חשמלי מועבר מתא אחד לתא כל כך מהר, עד שכל קבוצת התאים מתרגשת באופן סינכרוני כמעט וכך גם מתכווצת בו זמנית. בסוג זה, עירור מסופק על ידי קוצב לב מרכזים המכילים תאים היכולים להתפרק באופן ספונטני (דפולריזציה). שרירים חלקים מסוג היחידה היחידה נמצאים במערכת העיכול, ה- שופכן ו רֶחֶם, בין היתר.
לעומת זאת בסוג הרב-יחידות, כל תא מתרגש באופן אינדיבידואלי שלו מצב כמעט ולא תלוי כלל בתאים הסמוכים לו. במקרה זה עירור מתרחש דרך סיבי עצב של האוטונומי מערכת העצבים. קצות העצבים המתאימים נמצאים בסמוך לתאי השריר ומשחררים כאן חומרי שליח (משדרים). מבנה זה נקרא גם "סינפסה en-passant". צורה זו של שריר נמצאת, למשל, בשרירי העין הפנימית, שער שרירים וצינור הזרע.
תפקוד השרירים החלקים
בניגוד לשרירים המפוספסים, השרירים החלקים אינם כפופים לשליטתנו השרירותית. כתוצאה מכך, התהליכים החיוניים הרבים בגופנו (אם להזכיר רק כמה דוגמאות: תנועות המעיים במהלך העיכול, שאיבת לֵב או אפילו הקמת השערות העדינות על העור) לרוב לרוב מעצמן, מבלי שנהיה מודעים אליהן או שנצטרך (או נוכל) לשלוט בהן. רק האוטונומי מערכת העצבים יש השפעה על שרירי האיברים החלולים דרך מערכת העצבים הסימפתטית (בעזרת אדרנלין) וה מערכת העצבים הפאראסימפתטית (בעזרת אצטילכולין), כך שנוכל להשפיע בעקיפין על פעילותם. הדבר המיוחד באופן שבו השרירים החלקים מתכווצים הוא שהם יכולים להתכווץ הרבה יותר משרירי השלד, אם כי לוקח יותר זמן עד שזה קורה.
מצד שני, לאחר מכן ניתן לשמור על המצב שהושג לאורך תקופה ארוכה מבלי להראות סימני עייפות או צורך להשקיע אנרגיה רבה. זה ידוע גם בשם טונוס שרירים אמיתי או כיווץ קבוע טוניק. למרות ש לֵב הוא גם איבר חלול, זה יוצא מן הכלל בסיווג השרירים. מכיוון שיש לו מאפיינים של שרירים חלקים וגם מפוספסים, לֵב שריר מופיע בדרך כלל בנפרד.
