מבוא
כליות מחלות מלוות בסימפטומים ספציפיים של תפקוד כלייתי מופחת ובעיות אחרות. בעיה גדולה עם כליה מחלות היא הבחירה הנכונה של תרופות חשובות. כמעט כל התרופות עוברות חילוף חומרים בגוף האדם ויש להפריש לאחר מכן.
הפרשת החומרים יכולה להתרחש באמצעות שתי מערכות עיקריות: ניתן להעביר חומרים מסיסים במים במיוחד בשתן וכך להפריש דרך הכליות. חומרים בעלי סיכוי גבוה יותר להיות מסיסים בשומן עוברים חילוף חומרים ב כבד ומופרש ב פעולת מעיים. דרכי ההפרשה השונות ממלאות גם תפקיד חשוב בעת נטילה משככי כאבים, כי במקרה של כליה מחלות, כמו מעטות משככי כאבים ככל האפשר יש להשתמש המופרשים דרך הכליות.
משככי כאבים אלו מועילים במחלות כליה
משככי כאבים שאינם אופיואידים (משככי כאבים) אקמול מטמיזול (נובאלגין®, נובמין סולפון) פלופירטין (לא אושר עוד בגרמניה מאז 2018) אופיואידים טרמדול טילידין הידרומורפון פיריטרמיד
- משככי כאבים שאינם אופיואידים (משככי כאבים) Paracetamol Metamizol (Novalgin®, novamine sulfone) Flupirtine (לא אושר עוד בגרמניה מאז 2018)
- אקמול
- Metamizole (Novalgin®, Novamine sulfone)
- Flupirtin (כבר לא אושר בגרמניה מאז 2018)
- אופיואידים Tramadol Tilidine Hydromorphone Piritramide
- Tramadol
- טילידין
- Hydromorphone
- פיריטרמיד
- אקמול
- Metamizole (Novalgin®, Novamine sulfone)
- Flupirtin (כבר לא אושר בגרמניה מאז 2018)
- Tramadol
- טילידין
- Hydromorphone
- פיריטרמיד
משככי כאבים אלו אינם שליליים במקרה של מחלת כליות
NSAID Diclofenac Ibuprofen Indometacin ASS (חומצה אצטילסליצילית) Naproxen Celecoxib, Etoricoxib, Parecoxib Opioids Oxycodone
- NSAID Diclofenac Ibuprofen Indometacin ASS (חומצה אצטילסליצילית) Naproxen Celecoxib, Etoricoxib, Parecoxib
- דיקלופנק
- איבופרופן
- Indomethacin
- ASS (חומצה אצטילסליצילית)
- נפרוקסן
- Celecoxib, Etoricoxib, Parecoxib
- אופיואידים אוקסיקודון
- אוקסיקודון
- דיקלופנק
- איבופרופן
- Indomethacin
- ASS (חומצה אצטילסליצילית)
- נפרוקסן
- Celecoxib, Etoricoxib, Parecoxib
- אוקסיקודון
תרופות ה- NSAID (תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות) הן קבוצה של תרופות בעלות השפעות אנטי דלקתיות, משככות כאבים ונוגדי דלקת. מרכיבים פעילים קלאסיים של קבוצה זו הם דיקלופנק, איבופרופן, אינדומטצין, ASS (חומצה אצטילסליצילית = אספירין) ו נפרוקסן. בנוסף, ישנם כמה מרכיבים פעילים בעלי השפעה ספציפית יותר, כולל celecoxib, etoricoxib ו- parecoxib.
כל התרופות האנטי-דלקתיות שאינן סטרואידים מופרשות בעיקר דרך הכליות. לכן, במקרה של אי ספיקת כליות (חולשת כליות), החומרים יכולים להצטבר בגוף מכיוון שלא ניתן להפריש את החומרים הפעילים במהירות. מסיבה זו, יש צורך בהתאמת מינון עם מינון מופחת של משכך הכאבים במקרה של תפקוד כלייתי לקוי.
עדיף אפילו להסתדר ללא NSAID לחלוטין ובמקום זאת לנקוט באחרים משככי כאבים. מכיוון שתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות מופרשות דרך הכליה, הן יכולות גם לפגוע בכליה אם הן נלקחות לאורך זמן רב יותר ובכך לגרום לנזק כלייתי זמני או כרוני. לכן מי שמומלץ כבר לתפקוד כליה גבול לפני נטילת משככי כאבים, מומלץ לכן גם ליטול משככי כאבים שאינם תרופות נוגדות דיכאון.
תרופות אנטי-סטרואומטיות שאינן סטרואידיות יכולות גם לגרום לבעיות במערכת מערכת עיכול. הם נפוצים במיוחד בגרימת כיבים ברירית הרירית בטן or תריסריון. לכן יש לתת NSAID בשילוב עם מעכבי משאבת פרוטון (בטן הֲגָנָה).
מטאמיזול (ידוע גם כ נובמין סולפון או זמין מסחרי כמו נואלגין®) הוא חומר משכך כאבים ונוגד חום. אופן הפעולה המדויק של נואלגין® עדיין לא מובן לחלוטין, אלא מנגנון פעולה על ידי עיכוב פרוסטגלנדינים (חומר המזרז תגובות דלקתיות) וכן השפעה על כְּאֵב עיבוד ב מוֹחַ נחשד. ביחס למחלות כליות נואלגין® עדיף ברוב המקרים על פני תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידים.
לדוגמא, אם תפקוד הכליות נפגע רק מעט, אין צורך להתאים את המינון מכיוון שאין לצפות לסכנה לכליה הפגועה. רוב משככי הכאבים, אשר אינם משפיעים לרעה על הכליה, פוגעים כבד בשימוש ממושך. אך במקרה של נובאלגין®, אפילו במקרה של קל עד בינוני כבד נזק, אין צורך לנקוט באמצעי זהירות ומינונים נמוכים יותר. באופן כללי Novalgin® נחשב לא כְּאֵב משכך עם מעט תופעות לוואי.
עם זאת, תופעת לוואי נדירה אך חמורה עלולה להפריע דם היווצרות, מה שמוביל למה שנקרא אגרנולוציטוזיס (צמצום משמעותי של מספר הגרנולוציטים, תת-קבוצה של לבן דם תאים הדרושים להגנה החיסונית). הנה: תופעות לוואי של Nolvagin®מורפיום שייך לקבוצת מה שמכונה אופיואידים. אלו משככי כאבים חזקים הקיימים במגוון רחב של חוזקות וחומרים פעילים.
ניתן לקחת מורפינים באופן עקרוני למחלות כליה. עם זאת, במקרה של הפרעה בולטת בתפקוד הכליות, ריכוזים גבוהים יותר של החומר הפעיל עשויים להיות בגוף לאורך זמן רב יותר. זה כנראה נובע מהעובדה שלא ניתן להפריש את מוצרי ההפרשה של מורפיום באותה מהירות כמו בכליה בריאה כאשר תפקוד הכליות לקוי.
מורפינים והמוצרים המומרים מטבולית של מורפיום ניתן לגלות בעיקר בכבד, בכליות ובמערכת העיכול. אם כי ריכוזים גבוהים יותר של מורפיום ומטבוליטים שלה עשויים להתרחש בכליה, לא ידוע שמורפינים פוגעים בכליה במינונים רגילים. לכן, אין צורך לחשוש שתפקוד הכליות עלול להיפגע על ידי מתן תקין של תכשירי מורפיום גם במקרה של מחלות כליה.
עם זאת, בשל ההפרשה המופחתת כאשר תפקוד הכליות נמוך במיוחד, ייתכן שיהיה צורך בהתאמות מינון, שכן אחרת החומר הפעיל עשוי להצטבר בגוף במידה גבוהה. יש לכך השפעות דומות למנת יתר. התוצאה גורמת להפחתת כונן נשימתי, סחרחורת, הפרעות בתודעה, עלייה ב לֵב שיעור וירידה ב דם לחץ.
אספירין® מכיל את החומר הפעיל חומצה אצטילסליצילית (בקיצור ASA) והוא א כְּאֵב תרופות המונעות גם קישור צולב של דם טסיות ולכן ניתן להשתמש בהם גם לדילול הדם. כתוצאה מכך, כעת חל מעבר לשימוש אספירין® יותר ויותר כמשכך כאבים. במקום זאת, הוא ממלא תפקיד חשוב בטיפול במחלות לב וכלי דם, כגון כליליות עורק מחלה, ובמניעת שבץ מוחי, עורק חריף סְפִיגָה ו לֵב התקפות.
בניגוד לתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות, אספירין יכול לשמש גם כמשכך כאבים למחלות כליה. רק מחולשת בינונית בכליות (אי ספיקת כליות) אין להשתמש עוד בחומר. ערך ההנחיה שמעליו יש התווית נגד נטילת אספירין® במקרים של אי ספיקת כליות הוא GFR (קצב סינון גלומרולרי = ערך להפרשה תפקוד הכליה) של פחות מ -30 מ"ל לדקה.
אקמול הוא משכך כאבים שיש בו גם חום-הפחתה והפגת כאבים. זה יכול לשמש כמשכך כאבים למבוגרים וגם לילדים (במינון המותאם לגיל ולמשקל). מנגנון הפעולה המדויק של אקמול לא הובהר, אך ההנחה היא כי ההשפעה מורגשת בעיקר ב חוט השדרה וב מוֹחַ עצמו.
השאלה היא איך? אקמול הוא מטבוליזם במידה רבה ומופרש דרך הכבד, בדרך כלל אין סיבה לחשוש ממחלת כליות. לפיכך, אנשים עם מחלת כליות יכולים בדרך כלל ליטול את אותה מנה של אקמול באותם מרווחים (באופן אידיאלי לפחות 6 שעות) לאנשים "בריאים" עם מחלת כליות. רק במקרים של אי ספיקת כליות חמורה (חולשת כליות) עם קצב סינון גלומרולרי (GFR = ערך לתפקוד כליות) של פחות מ -10 מ"ל לדקה, יש ליטול מינון נמוך יותר של אקמול, שכן אחרת החומר עלול להצטבר בגוף ו לגרום לתסמיני הרעלה. במקרה זה, המרווח בין שתי פעמים נטילת אקמול אמור להיות לפחות 8 שעות. בעוד שמבוגרים בריאים יכולים ליטול עד 4 גרם אקמול ליום, יש ליטול מקסימום 2 גרם אקמול ליום למחלות כליות.
