משך הסיכון לזיהום
כאמור, בקפדנות, כל אחד חום עם המחלה הנלווית אליו מדבק. עם זאת, לא עליית הטמפרטורה היא עצמה מדבקת. במקום זאת, המחוללים מחוללים אותו.
כך, חום מהווה אינדיקטור טוב לתהליך ההחלמה של זיהום. אם האדם שנפגע חופשי מ חום שוב ואין לו תלונות חמורות יותר, הוא או היא כבר לא נחשבים כמדביקים. מצד שני, כל עליית חום כמו גם כל חום עומד חייבים להיות מסווגים כמדביקים.
עבור עובדים או ילדים הלומדים במוסדות ציבוריים פירוש הדבר להתרחק מהעבודה או מבית הספר עד להחלמה מלאה. זה מגן על האחרים מפני זיהום אפשרי ועל האדם הפגוע עצמו מפני החמרה או עיכוב בתהליך הריפוי שלו. חשיפה מוקדמת מדי יכולה להחליש את המערכת החיסונית.
הפרמטר הטוב ביותר להערכה הוא תחושת המחלה שלה בשילוב עם ניטור של טמפרטורת הגוף. עד כמה שזה נראה מעצבן ולא נעים. אם, על פי מדידת חום, אין חום במשך יותר מיומיים, כבר אין סיכון לזיהום.
האם אני כבר מדבק בתקופת הדגירה?
במיוחד תקופת הדגירה היא שלב מדבק מאוד כאשר חום מלווה בכאב גרון, נזלת, שיעול, כאב ראש, הקאה or שלשול. אם פתוגנים נכנסים לגוף דרך הקרום הרירי, למשל, הם מוצאים מדיום תרבית אופטימלי. כתוצאה מכך הם מתרבים במהירות.
המושפעים מבחינים בכך כירידה בביצועים, ישנוניות וטמפרטורות גוף מעט מוגברות. לעומת זאת, בפני עצמם אין להם ערך מחלה אמיתי. עם התפתחות נוספת של תסמינים כגון עיטוש או שיעול, ניתן להעביר את הפתוגנים פשוט על ידי זיהום בטיפות.אדם מדברים על מחלה, אולם רק כאשר הקרום הרירי הופך מודלק בעליל ומתרחשים תסמינים נוספים. עם זאת, הסיכון לזיהום הוא הגבוה ביותר בתקופת הדגירה, כאשר ישנם מעט תסמינים. לא ניתן להימנע ממגעים חברתיים בתקופה זו - וזה בדיוק מה שהופך את הסיכון לזיהום לגבוה כל כך.
כל המאמרים בסדרה זו:
