משך הטיפול
תלוי במידת הריאות כלי חסומים בקריש, לחולים שנפגעו יש תסמינים חמורים או פחות חמורים. ברוב המקרים, לעומת זאת, ריאתי תסחיף מלווה בקוצר נשימה חריף ודורש טיפול באשפוז. בהתאם לגורמי הסיכון השונים, בדרך כלל מתחיל טיפול בבית חולים בתרופות נוגדות קרישה ויש להמשיך בדרך כלל במשך שלושה עד שישה חודשים על מנת למנוע הישנות.
טיפול חריף בבית החולים נמשך בדרך כלל שבוע עד שבועיים, בתנאי שלא מתרחשים סיבוכים נוספים. סיבה חשובה לטיפול מאושפז היא ניטור של תפקוד לב, שהוא הכרחי ברוב המקרים, מאז הריאות תסחיף בדרך כלל גורם לעומס נוסף חריף בימין לֵב. עם זאת, בדרך כלל ניתן לבצע הליכי הדמיה ובדיקות מעבדה רק במסגרת אשפוז.
טיפול בתסחיף ריאתי בהריון
עקב שינויים הורמונליים רבים בגופה של אם צפויה, הֵרָיוֹן באופן עקרוני כבר קשור לסיכון מוגבר לפתח ריאות תסחיף. בהתאם למקור, מסומנת עלייה בסיכון של פי שלושה עד ארבעה. האבחנה של תסחיף ריאתי בחולה בהריון קשה מכיוון שאין לחשוף את הילד שטרם נולד לקרינה, אך CT הוא בדרך כלל תקן הזהב.
אצל נשים בהריון, אולטרסאונד לכן משתמשים לעתים קרובות בהדמיה של הוורידים העמוקים של הרגליים, האתר הנפוץ ביותר להיווצרות פקקת. כאשר משתמשים בנוגדי קרישה, יש לוודא כי היא נשמרת לאורך כל תקופת הטיפול הֵרָיוֹן ולמשך שלושה חודשים לפחות. הפרינים בעלי משקל מולקולרי נמוך כגון Clexane® הם סוכני הבחירה כאן.
אלה ניתנים ללא בעיות אפילו במהלך הֵרָיוֹן. לחלופין, Fondaparinux, סינטטי הפרין, ניתן לתת. Marcumar® הוא התווית מטבעו ויש להשתמש בה רק תחת אינדיקציה קפדנית ואם אפשרויות טיפול אחרות נכשלות.
התווית נגד מוחלטת בהריון היא נוגדי קרישה ישירים דרך הפה כגון Xarelto®. אין להשתמש באלה בחולים בהריון. במידת האפשר, אין להשתמש גם בטיפול בפירוק, מכיוון שהדבר מעלה משמעותית את הסיכון לדימום עבור האם והילד שטרם נולד ועלול להוביל לסיבוכים חמורים. יש להעדיף במקרה זה הליכים התערבותיים באמצעות צנתרים לפתיחת הכלי הפגוע מחדש.
