סַהֲרוֹן

סחוס דיסק, קרן קדמית, pars intermedia, קרן אחורית, מניסקוס פנימי, מניסקוס חיצוני.

הַגדָרָה

המיניסקוס הוא מבנה סחוס ב מפרק הברך שעוזר להעביר כוח מה- ירך עצם (עצם הירך) לתחתון רגל עצם (שוקה-שוקה). המיניסקוס מתאים את הסיבוב ירך עצם (קונדיל הירך) לתחתית הישרה רגל (הרמה השוקית). נזק למניסקוס, כגון מניסקי קרוע, מוביל לעלייה סָחוּס לחץ.

התוצאה היא בלאי בטרם עת של מפרק הברך סָחוּס. כתוצאה, מפרק הברך ארתרוזיס יכול להתפתח. לכן למניסקוס תפקיד חשוב במפרק הברך שלנו.

אנטומיה

המניסקוס ממוקם במפרק הברך. לכל מפרק ברך יש אחד פנימי ואחד מניסקוס חיצוני. המניסקוס ממוקם בצד מפרק הברך בין החלק העליון והתחתון רגל. הוא מורכב מסחוס סיבי אלסטי, אשר יכול להסתגל לתנועות מפרק הברך. המיניסקוס מחולק לשלושה חלקים:

  • קרן קדמית של מניסקוס
  • אינטרמדיה של פארס
  • קרן מניסקוס

האתר הנפוץ ביותר של נזק ל- מניסקוס פנימי הוא הקרן האחורית הפנימית.

מניסקוס פנימי

אל האני מניסקוס פנימי הוא, יחד עם מניסקוס חיצוני, חלק ממפרק הברך. זהו סחוס סיבי בצורת C הממוקם בין שני משטחי המפרק של עצם הירך והטיביה. המניסקוס מגדיל את פני המפרק ומבטיח חלוקת לחץ אחידה.

המיניסקיס משמשים כ"הלם בולמים ”ומייצבים את המפרק. בצד המדיאלי (הפנימי), המניסקוס הפנימי מתמזג היטב עם ה- כמוסה משותפת ואת הרצועה הבטחונית הפנימית (הרצועה הפנימית) ולכן אינה נעקרת במיוחד. בשל אנטומיה זו, המניסקוס הפנימי מושפע לעתים קרובות יותר ב פציעות ספורט מאשר המניסקוס החיצוני.

בתנועה רגילה, המיניסקוס הפנימי נמצא במתח במהלך סיבוב חיצוני והוא פחות לחוץ במהלך סיבוב פנימי. ענפי ספורט שונים כגון טֶנִיסכדוריד, כדורגל או סקי יכולים להפעיל לחץ רב על המניסקוס. אך גם עם העלייה בגיל המיניסקוס מאבד עובי ובלאי מתרחש.

כך שגם תנועות רגילות או כוח קל בלבד עשויות להספיק בכדי לגרום לקרע במניסקוס ולגורם כְּאֵב. במיוחד פגיעה במניסקוס הפנימי יכולה להתרחש גם בשילוב עם קרע של רצועה צולבת וקרע של הרצועה הפנימית יחד, שילוב זה של פציעות נקרא גם "משולש אומלל". בהתאם להופעת הפציעה במניסקוס, הסימפטומים שונים.

אם מדובר בפגיעה טראומטית, כזו שיכולה להתרחש במהלך תנועה נפתלת ונופלת, האדם הפגוע מרגיש לפתע כְּאֵב במרחב המשותף בעת הליכה או במהלך תנועות פיתול. במקרה של פציעה, חלק מהמיניסקוס יכול גם להילכד ולאדם הפגוע יכולת מוגבלת למתוח ולכופף את מפרק הברך. אם הפציעה היא סימן לבלאי שמנוון, סמפיטומות שכיחות יותר.

האדם המושפע חווה מתח הולך וגובר כְּאֵב במפרק הברך ואולי חוסר יציבות נוסף. האבחנה מבוססת על המטופל היסטוריה רפואית כמו גם סימני מניסקוס שונים. בדיקת הכאב במהלך פנימי ו סיבוב חיצוני, מישוש (מישוש) של מפרק הברך וניידות מפרק הברך יכולים לעזור באבחון.

בנוסף, MRI של הברך וצילומי הרנטגן מוזמנים להעריך גם את המבנים הגרמיים. מבחינה טיפולית נעשים ניסיונות לתפור דמעות מניסקליות, במיוחד אצל חולים צעירים, ולשמר את הסחוס. בהתאם לפרוגנוזה, יש להימנע מפעילות ספורטיבית מסוימת במקרים של פציעה קשה. יש לדון בכך בפירוט עם הרופא. בנוסף, קיים סיכון למוקדם יותר ארתרוזיס במפרק הברך בניגוד לברכיים שלא נפגעו.