הפרשת פרקרין היא המונח הרפואי להפרשת הורמונים לאינטרסטיציום הפועל על תאים בסביבה הקרובה. הפרשת פרקרין משמשת בעיקר להבדיל בין רקמות. הפרעות פרקרין יכולות להשפיע על היווצרות העצם, למשל, ולהראות השפעות על המערכת ההורמונאלית כולה.
מהי הפרשת פרקרין?
הפרשת פרקרין היא המונח הרפואי להפרשת הורמונים לאינטרסטיציום הפוגע בתאים בסביבה הקרובה. הפרשת פרקרין היא מסלול הפרשה של בלוטות ותאים דמויי בלוטות. בתהליך זה, הפרשות כגון גורמי גדילה או הורמונים אינם מועברים אנדוקריניים דרך דם לרקמות היעד, אך פועלים על פי סביבתם הקרובה. הפרשה אוטוקרינית היא צורה מיוחדת של עיקרון זה. במסלול ההפרשה הזה, החומרים המופרשים פועלים חזרה על התאים המפרישים עצמם. לצורך כך, התאים המפרישים מצוידים בעצמם בקולטנים אליהם יכולים להיקשר הפרשותיהם. למרות שההפרשות מיועדות בעצם לפעול מחוץ לתאי הבלוטה, לכן יש להן השפעה תוך תאית. הפרשות פרקריניות ללא פעולה אוטוקרינית מראות השפעה רק על התאים הסמוכים מיד. חלק מתאי הבלוטה של האורגניזם האנושי מעורבים בהפרשות אנדוקריניות ופרקריניות בו זמנית. דוגמה לתאים כאלה הם תאי ליידיג ביניים הנמצאים באינטרסטיציום של האשך. לפיכך, תהליכי הפרשת פרקרין ואנדוקרינית הם בדרך כלל משלימים ולא בלעדיים. עם זאת, יש להם גם תכונות קוטביות הדדית. התפקיד העיקרי של תהליכי הפרשת פרקרין הוא לעורר פונקציות גדילה או תהליכי בידול.
פונקציה ומשימה
הורמונים לשלוט על הגדילה והתפקוד של תאים בודדים, רקמות ואיברים בגוף האדם בטווח הארוך. לעומת זאת, האוטונומי מערכת העצבים רק משתלט על השליטה בתהליכים המוגבלים בזמן. לפיכך יש למערכת ההורמונים משימות עולמיות לתמיכה בחיים, מכיוון שהיא משפיעה על איברים ושולטת על חילוף החומרים בתאים ועל התמיינות תאים בודדים. ההשפעות האישיות של כולם הורמונים מתואמים בצורה מיטבית ומווסתים זה את זה במידה מסוימת על ידי מעכבים או מגרים זה את זה. בגוף האדם מופרשים רק הורמוני רקמות וכביכול ציטוקינים. ציטוקינים הם רגולטוריים חלבונים, כלומר פפטידים. הם בעיקר שולטים בתגובה החיסונית ומיוצרים על ידי גורמים שונים של המשרד המערכת החיסונית, כמו לימפוציטים. האימונולוגי חלבונים הם לא תמיד בעלי פעולה פרקרינית, אלא גם מראים פעולה אנדוקרינית. האפקט הפרקריני שלהם תואם במידה רבה את הצורה המיוחדת של הפרשה אוטוקרינית. ההשפעות הפרקריניות, האוטוקריניות והאנדוקריניות של ציטוקינים דומות לרשת ויוצרות הומאוסטזיס, כלומר לאזן לשמירה על תפקודי איברים מורכבים ותהליכים אחרים באורגניזם. בנוסף לציטוקינים, הפרשתם של כמה תאים אנדוקריניים מופרשת חלקית גם במסלולים פרקריניים. לדוגמא, תאי הבטא של הלבלב וכמה תאים בחלק הקדמי בלוטת יותרת המוח מפרישים את ההורמונים שלהם בצורה פרקרינית משלימה לצורה האנדוקרינית, וכך, לאחר שחרורם לאינטרסטיציום, פועלים על תאים בסביבה הקרובה המצוידים בקולטן להורמון המדובר. תלוי בסוגו ו ריכוזההפרשה מפעילה תגובה ספציפית לאחר קשירה לתאים. השילוב של צורות פרקריניות ואנדוקריניות משנה את פעולתם של חומרי האיתות המופרשים. דפוסי הרגולציה בהפרשת פרקרין מורכבים בעיקר מעיכוב סביבתי. עיכוב סביבתי כזה מונע מהתאים הסמוכים מיד בדפוסי רקמות, למשל, להתמיין לאותה צורה במהלך הבידול. לעומת זאת, בצורה הפרקרינית המיוחדת של הפרשה אוטוקרינית, משוב אולטרה קצר הוא מנגנון הרגולציה הידוע ביותר. כאן, לאחר ההפרשה, ההפרשות נקשרות לקולטן חלבונים של התא המפריש עצמו, ובכך מעכב את הייצור שלו.
מחלות והפרעות
אם מופרשים מעט מדי או יותר מדי הורמונים פרקריניים, יש לכך השפעה על ההורמון כולו לאזן וכך גם על האיברים או הרקמות של האורגניזם בגלל האינטראקציה ההדוקה בין מסלולי ההפרשה. הסימפטומים האינדיבידואליים להיווצרות הורמונים או הפרעת הפרשה הם מגוונים. התחום הרפואי של אנדוקרינולוגיה מתמודד עם מחלות הורמונליות ובכך גם הפרעה פרקרינית מופרעת. ככלל, צמיחה והתפתחות מופרעים כאשר קיימת מחלה אנדוקרינית או פרקרינית. לדוגמא, גורמים פרקריניים עשויים למלא תפקיד גדול בהתפתחות אוסטאופורוזיס כפי שהם עושים בוויסות לא נכון של חילוף החומרים. אחת התגליות החשובות ביותר היא הרלוונטיות של תהליכים אוטוקריניים פראקריניים בהתפתחות סרטן. בפרט, גורמי גדילה מופרשים משחקים כאן תפקיד, וממריצים רקמות לגדול כאשר מפל האיתות התוך-תאי מופרע. מנגנוני הפעולה המולקולריים של חומרים פרקריניים ואוטוקריניים, הקולטנים לחומרים אלה והמעגלים הרגולטוריים הכרוכים בשחרור גורמי גדילה הפכו למוקד של סרטן מחקר בשנים האחרונות. לדוגמא, בגלל בקרת הגדילה האוטוקרינית, גידול הגידול אינו תלוי בגורמים חיצוניים. לכן, בקרת גדילה המווסתת על אוטוקרינה מציעה את עצמה כנקודת מוצא למודרניים סרטן תרפיה. ה ריכוז של גורמי הגדילה ניתן להפחית על ידי מנהל של חד שבטי נוגדנים, לדוגמה. חסימת הקולטנים בהתאמה ובכך הפרעה לתהליכי גוף אוטוקריניים פראקריניים עשויה להיחשב כאופציה טיפולית מבטיחה בסרטן.
