שריר הסטילואיד הוא שריר שלד קטן באזור הלסת. זהו חלק מהשרירים הסופר-היואידים ותורם לבליעה ולפתיחת הלסת. דיספאגיה עלולה להשפיע גם על שריר הסטילואיד עוֹפֶרֶת לפגיעה בתפקוד.
מהו שריר הסטילואיד?
שריר הסטילואיד הוא שריר מפוספס המעורב בפתיחת הלסת ובבליעה. הוא שייך לקבוצת השרירים הסופרהואידית, המכונה גם רצפת פה שרירים או שרירי היויאידים עליונים, הכוללים ארבעה שרירים נוספים בנוסף לשריר הסטיליהואיד: שריר הדיגסטריקוס, שריר הגניויאידוס ושריר המילויאיד. שרירים אלה פועלים יחד באופן מתואם הן בבליעה והן בפתיחת הלסת. הם נשלטים על ידי העצב הגולגולת השביעי, ה- עצב הפנים, המשתמשת בענפים רבים (ראמי) כדי להגיע למבני רקמות רבים באזור ראש. הסיבים שלו לא רק מוליכים אותות מוטוריים ופרה-סימפטטיים מהמרכז מערכת העצבים לשרירים המעורבנים, אך הם גם מעבירים אותות עצביים חושיים ורגישים בכיוון ההפוך.
אנטומיה ומבנה
מקורו של שריר הסטילואיד הוא בעצם הזמנית (Os temporale), שהיא חלק מה- גולגולת. בתוכו טמונים האוזן הפנימית וה האוזן התיכונה. בעצם הזמנית, מקורו של שריר הסטילואיד בתהליך הסטילואיד שהוא תהליך של זה גולגולת עֶצֶם. ההתקשרות של שריר הסטילואיד ממוקמת בעצם ההיואיד (Os hyoideum), שם הגיד מקבע את השריר המפוספס לעצם ושם נקשר גם גיד השריר הדיגסטרי. שריר הדיגסטרי הוא שריר סופר-יהואידי נוסף, המכונה גם שריר הדו-ראשי בגלל צורתו. הרצועה הסטירואיואידאומית - רצועה זוגית - משתרעת מתהליך הסגנון לעצם ההיואיד ומחברת בין השניים. עצמות. כמו כל שרירי השלד המפוספסים, שריר הסטיליהואיד מורכב מסיבי שריר התואמים לתאי שריר. יש להם גרעינים מרובים מכיוון שמבנה התא המקובל אינו קיים בהם. במקום זאת, בתוך א סיב שריר הם מספר מיופיברלים העוברים לאורך הסיבים ומוקפים ברטיקולום הסרקופלזמי. כאשר החלקים הרוחביים של מיופיברילים (סרקומרים) מתקצרים מכיוון שחוטי אקטין / טרופומיוזין ומיוזין הכלולים בתוכם דוחפים זה את זה, השריר מתכווץ בכללותו וגורם לתנועה מקבילה של עצם ההיואיד.
פונקציה ומשימות
שריר הסטילואיד ממלא פונקציות סטטיות ודינמיות כאחד. יחד עם שרירים ורצועות אחרים, הוא מחזיק את עצם ההיואיד (Os hyoideum), שאחרת אין לה קשר ישיר לאחר עצמות. עצם ההיואיד מורכבת מהגוף האמצעי ומהקרניים הצדדיות; ההתקשרות של שריר הסטילואיד מופצת בין הגוף לקרן העצם הגדולה. תפקידו הדינמי של שריר הסטילואיד הוא לסייע בבליעה ובפתיחת לסת, בעבודה בשילוב עם שרירי הסופרחויאידים האחרים. שריר הסטרואיואיד מקבל את הפקודה להתכווץ מה- עצב הפנים. האות החשמלי מסתיים בכפתור המסוף של סיבי העצבים המעצבנים, שם הוא מלווה בזרם של סידן יונים. כתוצאה מכך, כמה שלפוחיות הנמצאות בכפתור המסוף מתאחדות עם הקרום החיצוני ומשחררות את הנוירוטרנסמיטרים שהם מכילים. כשליח, אצטילכולין נקשר באופן חולף לקולטנים בקרום של תא שריר, וגורם לזרם של יונים המייצרים פוטנציאל חשמלי חדש: פוטנציאל לוח הקצה, אשר עובר לרשת ה סרקופלסמית דרך סרקולמה וצינורות T צינוריים. סִידָן יונים מהרטיקולום הסרקופלזמי נכנסים לחלק הפנימי של מיופיברלים ומתקשרים לחוטים שם, שנדחפים זה לזה. באופן זה סיבי השריר של שריר הסטילואיד מתקצרים ומושכים את עצם ההיואיד לאחור ולמעלה, למשל, במהלך הבליעה. בנוסף לשרירי הסופרהאיד, גם שרירי האינפרהאיד (שרירי ההיואיד התחתונים) משתתפים בתהליך זה.
מחלות
בגלל עצב הפנים מחבר את שריר הסטילואיד ל מערכת העצבים, פגיעה בעצב הפנים יכולה להשפיע גם על שריר הסטילואיד. הפרעות בליעה מסוכמות על ידי הרפואה במונח דיספגיה. אחד הגורמים האפשריים הוא דמנציה של אלצהיימר, המאופיין בפגיעה מתקדמת ב- מוֹחַ, וכתוצאה מכך מוגבלות תפקודית או כשלים באזורים הפגועים. מחלת פרקינסון, המבוסס על ניוון עצבים בסובסטניה ניגרה, או א שבץ, המחלה התורשתית מחלת הנטינגטון או מחלות נוירולוגיות אחרות הן גם סיבות אפשריות להפרעות בליעה. פגיעות ב לשון ושברים באמצע הפנים או בעצם ההיואידית עלולים לפגוע הן בשרירים והן בסיבי העצבים העצבניים. מומים וניאו-פלזמות של ראש, מחלות הוושט, ו מחלות זיהומיות עשוי לתרום גם לדיספגיה, אשר באה לידי ביטוי בתפקוד לקוי של שריר הסטילואיד ושרירים אחרים המעורבים. הפרעות בליעה הנגרמות מבחינה פסיכולוגית מתרחשות, למשל, בהקשר של פגופוביה, שהיא פחד חמור מאוד מחנק או בליעה והיא ידועה בשמה הפחד מבליעה. תסמונת הנשר באה לידי ביטוי גם בסביבת שריר הסטיליהואידים. וואט ווימס איגל היה הראשון שתיאר את התמונה הקלינית; זה לא משפיע ישירות על שריר הסטילואיד, אלא על רצועת הסטילואידים. בתסמונת הנשר, סידן מלחים להיות מופקד ברצועה ולגרום הִתאבְּנוּת. התסמונת עלולה לנבוע גם מכך שתהליך הסטילואיואיד ארוך מדי. האם שני המקרים בדרך כלל קיימים עם קשיי בליעה כמו כְּאֵב בגרון וקושי בבליעה כאשר ראש הופך.
