בלוטת האצטרובל: מבנה, תפקוד ומחלות

בלוטת האצטרובל היא בלוטה אנדוקרינית קטנה ב מוֹחַ השולט בעיקר על קצב היממה, או על קצב שינה-ער של הגוף באמצעות ההורמון מלטונין ו סרוטונין לסירוגין. יש חשיבות עצומה לבלוטת האצטרובל מכיוון שהיא לא רק שולטת בתפקודים גופניים רבים בהתאם לשעות היום, אלא שלמשחק הגומלין ההורמונלי יש השפעות עצומות גם על הנפש.

מהי בלוטת האצטרובל?

בלוטת האצטרובל (בלוטת האצטרובל), הנקראת גם אפיפיזה, היא בלוטה אנדוקרינית קטנה באורך של 5 - 8 מ"מ ובעובי של 3 עד 5 מ"מ, ומזכירה במראה פינקונים קטנים או פינקונים זעירים. בלוטת האצטרובל ממוקמת ישירות על האפיתלמוס ושולטת בקצב היממה על ידי סינתזה מלטונין במהלך הלילה כשחשוך. מלטונין מסונתז מ סרוטונין בבלוטת האצטרובל במהלך טריפטופן מטבוליזם ושוחרר לתוך דם. חשיפה לאור מפסיקה את ייצור המלטונין. במהלך שלבי השינה העמוקה, הנשלטים גם על ידי מלטונין, מגרים את תאי האלפא של יותרת המוח הקדמית (HVL) לשחרור הורמון הגדילה. somatropin (גַם סומטוטרופין). לקצב הערת היום, הנשלט על ידי מלטונין, יש השפעה רבה על תפקודי איברים רבים, כולל מהלך שלב ההתבגרות, אשר אם מקצב היממה מופרע, הוא יכול להתחיל מוקדם מדי עם תוצאה של מוקדם מינית או יכול לעכב או לעכב את ההתבגרות המינית לחלוטין.

אנטומיה ומשימות

בלוטת האצטרובל היא בלוטה אנדוקרינית קטנה הממוקמת ב diencephalon הסמוך ישירות לאפיתלמוס. בלוטת האצטרובל מורכבת בעיקר מתאי הפרשה (פיניאלוציטים), שמפרישים את ההורמון מלטונין לזרם הדם בחושך, ותאי גליה, המבצעים פונקציה תומכת כלשהי ומספקים בידוד חשמלי בין נוירונים. בנוסף למלטונין, הבלוטה מפרישה גם נוירופפטידים, שהשפעותיהם עדיין אינן נחקרות במידה רבה. כבר בגיל פחות מ -20 שנה, בלוטת האצטרובל מראה סימנים ראשונים של הסתיידות. תאי גליה מתרבים ורקמת תאי הבלוטה מתכלה. ציסטות קטנות נוצרות, שאליהן סידן ו מגנזיום מלחים מופקדים ויוצרים לוחות קטנים. מבחינה רפואית, הלוחות הנראים ב קרני רנטגן תמונה נקראת מוֹחַ חול או acervulus. המשמעות של מוֹחַ חול טרם נחקר סופית. מכיוון שבלוטת האצטרובל מתאימה את קצב היממה שלה בין היתר על פי שכיחות האור, היה על האבולוציה ליצור מכשיר המודיע לה על מצבי האור השוררים בכל זמן נתון. בלוטת האצטרובל מקבלת אותות אור אשר עוברים תחילה מהרשתית דרך ה- עצב אופטי לגרעין הסופרכיאזמטי ב ההיפותלמוס ומשם להמשיך ל חוט השדרה. הם עוברים חזרה במוח דרך צמתים אחרים אל בלוטת האצטרובל.

פונקציה ומשימות

בנוסף לגרעין suprachiasmaticus ב ההיפותלמוס, שהוא המרכז העיקרי לתהליכים כרונוביולוגיים בגוף, על בלוטת האצטרובל המשימה לסנכרן את קצב היום-לילה, "לכוונן אותו", כביכול. בהתאם לשכיחות האור בעיניים, הוא מתאים את קצב היממה המתוכנת מראש מבחינה גנטית, שיכול לסטות כלפי מעלה או מטה מ -24 שעות, לתנאי היום-לילה בפועל. ה נוירוטרנסמיטר למלטונין השפעה רחבה על תפקודם של איברים רבים, שפעילותם נשלטת בהתאם. לדוגמה, כליה פוּנקצִיָה, לֵב ציון, דם לחץ, טמפרטורת גוף ופעילויות איברים רבות אחרות נשלטות באמצעות נוירוטרנסמיטר. אצל נשים, מלטונין מגרה את שחרורו של FSH (הורמון מגרה זקיק) ו- LH (הורמון לוטניזציה). שניהם הורמונים לקדם התבגרות של ביצים ב השחלותובגברים, ה הורמונים לקדם זרע ייצור והתבגרות זרע באשכים. ייצור ההורמונים מגיע לשיאו בלילה - בסביבות השעה שתיים עד שלוש - ואז שוב צונח במהירות ברגע שיש שכיחות של אור דרך העיניים, לפיה העיניים העצומות גם קולטות את האור ו"מדווחות "על האצטרובל בלוטה. המנגנון פועל גם אצל אנשים עיוורים. תפקידה של בלוטת האצטרובל כמסנכרן את המקצב הימתי חשוב במיוחד במקרה של שינוי אזורי זמן, למשל במהלך טיסות למרחקים ארוכים בכיוון מזרח מערב או מערב-מזרח.

מחלות ומחלות

מחלות ותסמיני מחלות הקשורים לבלוטת האצטרובל עשויים לערב את הרקמה האנדוקרינית של הבלוטה עצמה, או שהם עשויים לכלול גידולים שפירים או ממאירים הנמצאים בסמיכות לבלוטה ולגרום לתסמינים באמצעות הלחץ הגופני שהם מפעילים על הרקמה הסובבת. בתוך הגידולים הנדירים הכוללים הקשורים לבלוטת האצטרובל, ציסטות האצטרובל כביכול שכיחות יחסית. אלה ציסטות שפירות הנובעות מבלוטת האצטרובל ולעתים קרובות מלוות בסימפטומים כגון כאבי ראש, בחילה, הפרעות ראייה, או אפילו לאזן הפרעות. אם הם גדולים מספיק, הם יכולים עוֹפֶרֶת להצטברות נוזל מוחי, שעלול לגרום להתפתחות הידרוצפלוס. ציסטות של פיניאליס מתרחשות בדרך כלל ב ילדות לבגרות מוקדמת וניתן לדמיין אותו ב- MRI. גידול נדיר למדי שמקורו ישירות מהתאים המייצרים מלטונין של בלוטת האצטרובל, התאים הפרנכימיים, הוא פיניאובלסטומה. זהו גידול ממאיר המייצר תסמינים של לחץ תוך גולגולתי מוגבר בשלב מוקדם. בשכיחות גבוהה יותר, גידולים באזור האצטרובל הם גידולי תאי נבט, שכמעט תמיד שפירים בקרב נשים וסביר יותר שהם ממאירים אצל גברים. טרם נחקר סופית אילו גורמים מעוררים אחראים להתפתחות הגידולים. בשנים האחרונות, פרויקטים מחקריים מצאו אינדיקציות למצב גנטי מסוים. מוּגדָר גֵן נראה כי מוטציות הן לפחות גורמי טריגר אפשריים.