הורמון יותרת התריס או פראתירין מיוצר בבלוטות התריס. ההורמון ממלא תפקיד משמעותי בוויסות של סידן ו פוספט לאזן.
מהו הורמון הפרתירואיד?
הורמון יותרת התריס (parathyrin, PTH) הוא הורמון פוליפפטיד ליניארי המיוצר על ידי בלוטות התריס (בלוטות parathyreoideae, גופי האפיתל) והוא מורכב בסך הכל מ- 84 חומצות אמינו. באינטראקציה עם ויטמין D והאנטגוניסט הישיר שלו (עמיתו) קלציטונין, שנוצר ב בלוטת התריס, ההורמון מווסת את סידן ו פוספט לאזן של גוף האדם. במצב בריא, ערך הייחוס הוא בערך 11 עד 67 ננוגרם / ליטר דם.
ייצור, יצירה וייצור
הורמון יותרת התריס מיוצר ומופרש (משוחרר) על ידי בלוטות התריס. בלוטות בלוטת התריס הן ארבע בלוטות קטנות, בגודל עדשים, הממוקמות בזוגות בחלקו האחורי השמאלי והימני של בלוטת התריס. בתאים הראשיים המייצרים הורמונים של גופי האפיתל, הורמון הפפטיד מסונתז ובגלל היעדר צינורות הפרשה עצמאיים הוא משוחרר ישירות ל דם (הפרשה אנדוקרינית). בתהליך זה, ההורמון נוצר לראשונה כמבשר המורכב מ -115 חומצות אמינו (טרום פרו הורמון) על קרום הקרום ריבוזומים. ריבוזומים הם חלקיקים עשירים ב- RNA בהם מתרחשת סינתזת חלבונים בתאים. בהמשך, הרצף הטרמינלי האמינו מנותק באופן טרנסטרוציונלי, כלומר במהלך התרגום של mRNA לרצף חומצות האמינו. מבשר נוסף של 90 חומצות אמינו נוצר (הורמון פרו-פרתירואיד), אשר מעובד במנגנון גולגי (אברון התא משנה חלבון) כדי לייצר את הורמון הפרתירואיד הסופי.
פונקציה, פעולה ותכונות
הורמון הפרתירואיד, יחד עם ויטמין D (קלציטריול) והורמון בלוטת התריס קלציטונין, מווסת דם סידן ו פוספט רמות. בעזרת קולטנים ספציפיים על קרום תאי הפרתירואיד (מה שנקרא קולטני סידן מצמידים לחלבון G) נקבעת רמת הסידן בדם. ירידה בסידן בדם ריכוז מגרה היווצרות והפרשת הורמון הפרתירואיד בבלוטות התריס, בעוד שסידן בדם מוגבר מעכב הפרשה (משוב שלילי). בהתאם, היפוקלצמיה (ירידה בסידן), למשל, מהווה גירוי לשחרור הורמון הפרתירואיד. ההשפעות הישירות והעקיפות של ההורמון גורמות לעלייה בסידן הלא מאוגד ריכוז בדם באמצעות גירוי של אדנילט ציקלאז (אנזים) ב עצמות וכליות. זה מגרה ישירות את האוסטאוקלסטים של עצמות כמו כן ספיגה חוזרת של סידן בכליות (הפרשה מופחתת דרך כליות עם שתן). בנוסף, הפוספט ריכוז בדם יורד על ידי הפרשה מוגברת דרך הכליות (ספיגה חוזרת מעוכבת). כדי למנוע דה מינרליזציה של העצם, ויטמין D or קלציטריול סינתזה מגורה במקביל דרך רמת הפוספט ובכך ירדה (hypophosphatemia). קלציטריול מקדם מינרליזציה של העצם על ידי הגדלת סידן קליטה ב מעי דק. יחד עם זאת, ריכוז הסידן המוגבר המתקבל בדם גורם לעיכוב שחרור הורמון הפרתירואיד. פונקציה מקבילה מתמלאת על ידי קלציטונין, המופרש כאשר רמות הסידן עולות ומקדמות שילוב סידן בעצם תוך עיכוב פעילות אוסטאוקלסטית. גירוי מתמשך של אוסטאוקלסטים גורם לעצם הדרגתית מסה הֶפסֵד. לכן, למשל, משני יתר של בלוטת התריס (ייצור יתר של הורמון הפרתירואיד) קשור לסנילי אוסטאופורוזיס. מבחינה טיפולית, שבר של הורמון הפרתירואיד (מאמינו חומצות 1 עד 34) משמשת כאן כתרופה המגרה את היווצרות העצם.
מחלות, מחלות והפרעות
באופן כללי, ליקויים בחילוף החומרים של הורמון הפרתירואיד מחולקים למה שמכונה היפרפרתירואידיזם (תפקוד יתר של בלוטות התריס) והיפופראתירואידיזמים (היפונקציה של בלוטות התריס). ב יתר של בלוטת התריס, הורמון הפרתירואיד מוגבר מיוצר ומופרש. ריכוז ההורמונים בדם מוגבר. אם ניתן לייחס את התפקוד ההיפרטיבי לפגיעה בבלוטות התריס עצמן, האבחנה היא ראשונית יתר של בלוטת התריס. זה נגרם בדרך כלל על ידי שפירות (אדנומות של בלוטת התריס המייצרות הורמונים), במקרים נדירים מאוד על ידי גידולים ממאירים (קרצינומה של בלוטת התריס). בנוסף, יתר לחץ דם יכול להתרחש בקשר עם כליה, כבד או מחלות מעיים וכן א ויטמין חסר D או סידן (היפרפרתירואידיזם משני). חסר של ויטמין D או סידן מובילים לירידת רמת הסידן בדם, אשר בתורם מגרה סינתזה של הורמון הפרתירואיד בבלוטות התריס. במקרה של רמת סידן נמוכה לטווח הארוך, שיכולה לבוא לידי ביטוי למשל, כתוצאה מ- אי ספיקת כליות (כליה חולשה) - בלוטות הפרתירואיד מסנתזות באופן קבוע את הפאראתורמון המוגבר. בטווח הארוך, ייצור יתר זה עלול לגרום להיפרפלזיה של בלוטת התריס (ריבוי של בלוטת התריס רקמה), אשר בתורו קשורה להיפרפראתירואידיזם בולט, ראשוני. לעומת זאת בהיפופאראתירואידיזם יש ירידה בייצור ושחרור הורמון הפרתירואיד וריכוז הורמון הפרתירואיד בדם פוחת. אם בלוטות התריס אינן מגיבות בהפרשה מוגברת של הורמון הפרתירואיד למרות ריכוז סידן מופחת, ניתן לייחס זאת בדרך כלל להפרעה בתפקוד בלוטת התריס (היפופראתירואידיזם ראשוני). היפופראתירואידיזם ראשוני נגרם במקרים רבים על ידי מחלות אוטואימוניות (כולל סרקואידוזיס) או הסרה חלקית של רקמה מבלוטות התריס (הסרת גופי האפיתל או כריתת רחם). במקרים מסוימים, בלוטות התריס נפגעות גם במהלך הליכים כירורגיים בלוטת התריס. גידולים מתקדמים (מתקדמים) וכן יתר לחץ דם עלול לגרום להיפרקלצמיה (רמות סידן גבוהות באופן קבוע), אשר בתורו קשור לירידה בריכוז הורמונים של בלוטת התריס. בדומה לכך, מנת יתר של ויטמין D מביא לירידה בשחרור הורמון הפרתירואיד לדם.
