העצב העיקרי של הפטרוסאלי הוא מסלול עצבי בפנים ויוצר ענף של עצב הפנים. לרוב, הוא נושא סיבי עצב פרה-סימפטטיים, אך הוא נושא גם כמה סיבים תחושתיים. כחלק מהפרסימפתטי מערכת העצבים, העצב העיקרי של הפטרוסאלי כפוף לפעולה של פרזימפתומימטיקה ו פרה-סימפטוליטיקה.
מהו העצב העיקרי של הפטרוסאל?
העצב העיקרי של הפטרוסאלי הוא העצב הגדול של הפטרוזל, שהוא חלק מה- עצב הפנים. זה שייך בחלקו לפאראסימפתטי מערכת העצבים, שבני אדם אינם יכולים לשלוט במודע ואשר אחראית בעיקר לתהליכי הרגעה והתחדשות. הפאראסימפתטי מערכת העצבים יש חשיבות רבה גם לתהליכי עיכול. סיבי עצב אחרים, לעומת זאת, שעוברים גם בעצב הפטרוסאלי הגדול יותר, משמשים להעברת אותות עצביים חושיים. עצב הפטרוסול הגדול יותר, כמו כל דרכי העצב, אינו מבנה חלק, אלא מורכב מסיבי עצבים רבים המתאחדים כמו חוטים ליצירת צרור גדול יותר. חוטים אלה הם האקסונים של תאי העצב ומשדרים אותות חשמליים המכונים פוטנציאל פעולה.
אנטומיה ומבנה
מקור העצב העיקרי של הפטרוסאלי הוא עצב הפנים או nervus facialis. זה מתחיל ב מוֹחַ ב- medulla oblongata (medulla oblongata) בגרעין הרוק העילאי (nucleus salivatorius superior). משם, הוא עובר דרך העצם הפטרונית עד לגניקי גנגליון, המהווה בית לגופי התאים התחושתיים והחושיים של העצב. האקסונים של נוירונים אלה יוצרים את סיבי העצבים ש לפצות את כל העצב. עצב הפטרוסול הגדול יותר מסתעף מעצב הפנים ועובר דרך עצם הספנואיד (Os sphenoidale) לפטריגופאלאטין. גנגליון, הידוע גם בשם הגנגליון הכנפיים של הכנף. באוסף זה של תא עצב גופים, המידע שהעצב מעביר משתנה לתאים הבאים (הפוסט-גנגליונים). לפני שהסיבים של העצב הראשי של הפטרוסאל מגיעים לפטריגופולאטין גנגליון, הם מתכנסים עם סיבים של העצב העמוק הפטרוסאלי. עצב זה נושא מידע מה- מערכת העצבים הסימפתטית ומתחיל מקלעת הצוואר הפנימית; זהו מקלעת של עצבים על הפנימי עורק הצוואר או עורק ראשוני בצוואר. לאחר גנגליון הפטריגופאלאטין, מסלול העצב העיקרי של הפטרוסאל ממשיך דרך אזור הפנים לבלוטת הדמעות, רירית האף, אף-גרון וחיך.
פונקציה ומשימות
העצב העיקרי של הפטרוסאל מספק את הקשר בין מוֹחַ ואחר עצבים מצד אחד ואיברים מסוימים באזור הפנים מצד שני. בפלאאט רירית, הסיבים התחושתיים של העצב אחראים על חיבור ה- מפתחות ניצנים שם למערכת העצבים. הם תורמים לתפיסה משגעת, אם כי התאים התחושתיים בחזה רירית ממלאים תפקיד כפוף בגלל מספרם הקטן. איתותים מעצב הפטרוזול הגדול מגיעים לבלוטת הדמעות (glandula lacrimalis) דרך העצב הדמעות. הוא ממוקם בצורה אלכסונית מעל המסלול, מוסט לכיוון הצד החיצוני; הפרשתו מורכבת מ חלבונים ו אלקטרוליטים בנוסף לנוזל. חלק מנוזל הדמעות נכנס ל אף באמצעות צינורות דמעות, שם הוא משתלב עם רכיבים אחרים ליצירת ריר אף או הפרשת אף. הקרום הרירי של אף מחובר גם לעצב הפטרוסאלי. עם זאת, העצב אינו מעצבב כאן תאים חושיים, אלא בלוטות האף (בלוטות האף). הם מייצרים הפרשה סרומית המהווה חלק מריר האף. זה מורכב מהפרשות שונות וכולל גם נוזל דמעות, נוזל מרוכז מהאוויר, וריריות מתאי גביע. יתר על כן, העצב העיקרי של הפטרוסאל מספק חיבור עצבי לאף הוושט, שבאילו רירית בלוטות אחרות ממוקמות.
מחלות
מכיוון שעצב העצב העיקרי שייך ל מערכת העצבים הפאראסימפתטית, פרזימפתומימטיקה ו פרה-סימפטוליטיקה יכולה להשפיע גם על זה. סוגים אלה של תרופות הם חומרים המשפיעים על מערכת העצבים הפאראסימפתטית. פאראסימפתומימטיקה להגביר את ההשפעה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. הרפואה מחלקת את החומרים הללו לגורמים ישירים ועקיפים: פרסימפטומיומטיקה עקיפה מעכבת את התמוטטות הנוירוטרנסמיטרים, ובכך מפעילה אות עצבי חזק באותה כמות. Parasympathomimetics ישיר מתנהג ב שסוע סינפטי כמו המשדר אצטילכולין.החומר יכול לעגן בקולטנים הפוסט-סינפטיים ובכך לגרום ל פוטנציאל פעולה במורד הזרם תא עצב. הנוירון אינו מבחין בין אצטילכולין והפאראסימפתומימטי, אך מגיב אך ורק לגירוי המתווך על ידי הקולטן. דוגמה לפרזימפתומימטיק ישיר הוא התרופה פילוקרפין. זה מגרה את תאי הגביע בדרכי הנשימה כך שהם מייצרים יותר הפרשות. זה גם מקדם היווצרות של נוזל דמעות, שגם עבורו העצב העיקרי של הפטרוסאלי רלוונטי. בנוסף, פילוקרפין מוביל לפעילות מוגברת של הלבלב, קיבה, מעיים, רוק ו בלוטות זיעה. רופאים משתמשים בתרופה בחלקה לטיפול ביובש פה שיכולים להתרחש כתוצאה מקרינה תרפיה, כמו גם בטיפול ב- ברקית ונגד סרטנים בריסים. עם זאת, התאמת התרופה תלויה במקרה האישי. באבחון של סיסטיק פיברוזיס, הפילוקרפין יונטופורזה בדיקת זיעה עשויה למצוא יישום. פאראסימפטוליטיקה להפחית את פעולתה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית על ידי עיכוב תחרותי אצטילכולין: הסוכנים תופסים את הקולטנים אך אינם מפעילים תגובה. במקום זאת, הם חוסמים את הקולטנים רק לאצטילכולין, ולכן לשחרורם יש השפעה מופחתת למרות אותה כמות של נוירוטרנסמיטר נוכח. Parasympatholytics נקראים לכן גם אנטי-כולינרגים. דוגמה לכך היא אטרופין, המשמש ברפואת עיניים כמו גם ב תרופה לשעת חירום. עם זאת, הוא יכול גם לשמש כרעל ועלול להיות קטלני.
