מסלול שמיעה: מבנה, פונקציה ומחלות

מסלול השמיעה מורכב מסיבים רגישים-סומטוס-רגישים המעבירים דחפים מוקלטים מאיבר קורטי לקליפת השמע הראשונית והמשנית של מוח מוח. הרגע הראשון של מסלול השמיעה הם תאי החישה של חוש השמיעה, שהופכים את הצליל לדחפים חשמליים. אובדן שמיעה יכול להיות בגלל הפרעה בהולכה במסלולי השמיעה.

מהו מסלול השמיעה?

האיבר של קורטי מהווה את מושב חוש השמיעה. האיבר ממוקם בשבלול האוזן הפנימית האנושית, ומתאים למערכת מורכבת של קולטנים, תאים תומכים וסיבי עצב. סיבים סומטו-רגישים מיוחדים בתחושת השמיעה מכונים אצל הרופאים מסלול השמיעה. הם עוברים מאיבר הקורטי באוזן הפנימית אל קליפת המוח השמיעתית הראשונית והמשנית מוח מוח. רשמים שמיעתיים מתקבלים כאן ומחוברים ביניהם באמצעות מספר נוירונים. הנוירון הראשון של מסלול השמיעה נמצא ב גנגליון שבלול ספירלה. התחזיות המרכזיות שלו מכוונות לגרעיני השבלול של המדולה אובלונגטה. הנוירון החמישי מכוון לקליפת המוח השמיעתית הראשונית בגורי הטמפוראלס transversi של האונה הטמפורלית, ומגיע לקליפת השמע. שמיעה מרכזית מתקיימת במסלולי השמיעה. זוהי שמיעה עצבית גרידא, המכונה גם תפיסה שמיעתית. לעתים קרובות, חלק ישיר מובחן מחלק עקיף בנוירון השני של מסלול השמיעה. מסלול השמיעה מכיל מסלולים עצביים עולים (מציגים) וגם יורדים (מסתבכים) עם גרעינים מרובי-נקודה הנקראים גרעיני שמיעה. המבנה המרכזי מתחיל בתאי החישה של האוזן הפנימית.

אנטומיה ומבנה

הנוירון הראשון של מסלול השמיעה מתאים לנוירון דו קוטבי ב גנגליון שבלול ספירלה, שתחזיותיו המרכזיות מוקרנות אל גרעיני השבלול של המדולה אובלונגטה. הקלט החושי מועבר בנקודה זו לנוירון השני, שחלקו הישיר עובר מגרעין השבלול האחורי, ללא קשר, דרך מתחם הזיתים המעולה ולרוחב ה- lemniscus lateralis של הצד הנגדי כדי להתקדם לקוליקולוס הנחות ולעבור ל הנוירון השלישי. החלק העקיף של מסלול השמיעה עובר מגרעין השבלול הקדמי לצד הנגדי בנקודה זו וכולל מעגלים כגון גרעינים olivares superiores ו- nucleus corporis trapezoidei. חלק עקיף זה ידוע כ- corpus trapezoideum. בנוירון השלישי, סיבי מסלול שמיעה בצורת הלמניסקוס לטרליס עוברים לקוליקולוס הנחות, שם הם מחוברים באופן חלקי לנוירון הרביעי. מהקוליקולוס הנחות, הסיבים מגיעים לקורפוס הגניקולאטום המדיאלי דרך brachium colliculi inferioris ומקרנים לנוירון החמישי. בשלב זה, סיבי מסלול השמיעה עוברים באופן עדין ועוברים את הקפסולה הפנימית. הנוירון החמישי מקרין לקליפת השמע הראשונית.

פונקציה ומשימות

כחלק ממערכת השמיעה, מסלול השמיעה הוא אחת ממערכות החישה ומשחק תפקיד בתפיסת השמע. ביצורים יבשתיים כמו בני אדם, צליל מוטס מועבר לאוזן הפנימית המלאה בנוזל במהלך השמיעה. האנרגיה המכנית של גלי הקול מומרת לאנרגיה חשמלית על ידי הפנימי שער תאים באמצעות העברת אות מכאנו-חשמלית. באקסונים של עצב השמיעה אנרגיה זו עוברת אל מוֹחַ בצורה של פוטנציאל פעולה. אצל בני אדם וביונקים אחרים, מסלול השמיעה מתחיל בסופו של דבר בתאי החישה של האוזן הפנימית, המשתמשים בגלוטמטריה. סינפסות לרגש נוירונים בודדים עם גופי תאים בספירלה גנגליון. תאי העצב הנרגשים שייכים לעצב השמיעה, המוביל מערכות סיבים לגרעינים medulla oblongata. במתחם גרעין הזית המעולה, הערכת הפרשי זמן המעבר והבדלי העוצמה בין שתי האוזניים, על מנת להיות מסוגלים להקצות את כיוון מקורות הקול. מעברי צד והצמדות צד של סיבי שמיעה מאפשרים שמיעה כיוונית. ניתן להשלים גם מידע נתפס לא שלם מהאוזניים הבודדות הודות למצמדים הצדדיים. מסלול השמיעה ממלא תפקיד מרכזי במיוחד עבור שמיעה מרכזית. צורה זו של שמיעה עצבית כוללת שני שלבים: עיבוד ברמה לא מודעת ותפיסה מודעת שלאחר מכן. שמיעה מרכזית כעיבוד לא מודע היא תהליך קבוע שמתרחש גם בזמן השינה. התפיסה המודעת, לעומת זאת, נותרת מוגבלת למצב הערות. החשיבות של שמיעה מרכזית בהשוואה לשמיעה היקפית הוכרה רק לאחרונה עבור בני אדם.

מחלות

במשך תקופה ארוכה, שוויון בין הגירעונות הפיזיולוגיים בגיל בעיבוד השמיעה ללקות כללית בשמיעה. בינתיים, מדע הרפואה הכיר בכך אובדן שמיעה הקשור לגיל לא רק בגלל שער נזק לתאים באוזן הפנימית אך בנוסף לשינויים בעיבוד השמיעה העצבי המרכזי. מֶרכָּזִי אובדן שמיעה יכול, למשל, להיות בגלל אלצהיימר מחלה, מה שמוביל להערכה שגויה של הנשמע. תופעה זו מתרחשת לא רק בהקשר לגילאים דמנציה, אך עשוי להיות קשור גם ל- דלקת or שבץ. המושרה על ידי הולכה עצבית אובדן שמיעה מתרחשת גם עם גידולים בעצב השמיעה. הולכת קול דרך איבר השמיעה באוזן הפנימית מתנהלת כראוי בגידולים כאלה. עם זאת, הצמיחה יכולה לדחוס עצבים של מסלול השמיעה כך שפוטנציאלים חשמליים לא יגיעו ל מוֹחַ כראוי. סוג זה של אובדן שמיעה מכונה גם אובדן שמיעה עצבי. רצפי טונים מורכבים כמו דיבור מוכרים רק באופן חלקי כתוצאה מכך. חולים עם אובדן שמיעה עצבי שומעים שמשהו נאמר, אך אינם יכולים להבין את הנאמר. מחלות אוזניים פנימיות עם מעורבות עצבית שמיעתית גם מעכבות את העברת הדחפים העצביים. התוצאה היא אובדן שמיעה חיישני, שעלול להיות קשור לפגיעה במסלולי השמיעה. גם עם תפיסה שמיעתית סטנדרטית, אסוציאציות אלו עלולות לגרום להפרעה תחושתית שמיעתית שקשורה להפרעות עצביות בהולכת מסלול השמיעה.