אבחון
האבחון של הפרעות נפשיות נשען על שני עמודים: זה יכול להיות קשה להקצות תסמינים בודדים לתמונות קליניות ספציפיות, לא מעט בגלל האזורים החופפים בין הפרעות נפשיות אינדיבידואליות. "כלי" חשוב בהקצאה וסיכום של דפוסי סימפטומים הוא אפוא מה שמכונה "מדריכי הסיווג" של העולם בְּרִיאוּת ארגון והאיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי (ICD או DSM). אלה קובעים קריטריונים לאבחון של הפרעה נפשית מסוימת, כגון סוג ומשך החריגה או שילוב עם תסמינים אחרים.
סיווג כזה מביא לאובייקטיביות של האבחנה ועוזר להבדיל בין אבחנות דיפרנציאליות.
- בדיקה ותשאול סומטי (= פיזי) מצפוני שנעשה בתחילה, משמשים להכללת מחלות גופניות כבסיס להפרעה הנפשית. דם הבדיקות מספקות מידע, למשל, על הפרעות מטבוליות הבסיסיות, בעוד שאבחון הדמיה (טומוגרפיה ממוחשבת או תהודה מגנטית) מגלה זיהומים או תהליכי התכווצות במערכת מוֹחַ.
- המרכיב החיוני הנוסף באבחון הוא אנמנזה פסיכיאטרית (אוסף של המטופל היסטוריה רפואית עם דגש על נפש המטופל). זה כולל תשאול נרחב על סיפור חייו של המטופל, שאלות על תכונות אופי, עמדות ורגשות, כמו גם התבוננות בהתנהגות המטופל בשיחה במטרה לתפוס את אישיותו באופן מלא ככל האפשר. סוג זה של אנמנזה צריך להתבצע בזהירות רבה, לוקח הרבה זמן ולעיתים יכול להוות נטל גדול גם לבודק וגם לחולה.
תרפים
אם ההפרעה הנפשית מבוססת על מחלה גופנית, הטיפול במחלה זו הוא בדרך כלל מכריע וכבר יכול להוביל להצלחה. בטיפול בהפרעות פסיכולוגיות לא פיזיות, נעשה שימוש לבד או בשילוב בשיטות פסיכותרפיות שונות וטיפול תרופתי. אילו שיטות פסיכותרפיות (למשל פסיכואנליזה, טיפול התנהגותי או טיפול בגסטלט) נבחרות תלויה בסוג ההפרעה שיש לטפל בה ואחרון חביב בהתנסותו ובכשירותו של המטפל.
מספר רב של חומרים פעילים ספציפיים ויעילים ביותר זמינים לטיפול תרופתי בהפרעות נפשיות, אשר לרוב מקלים על תסמיני ההפרעה בהתאמה על ידי השפעה על חומר המסנג'ר. לאזן ב מוֹחַ. לרוע המזל, לרוב לתרופות אלו יש תופעות לוואי משמעותיות כמו נמנום, חוסר תחושה או עלייה במשקל, כך שטיפול תרופתי דורש מטופלים בעלי ניסיון עקביות רב ובהחלט עליהם להיות במעקב על ידי מטפלים מנוסים. בהתאם לחומרת הסימפטומים, תמיכה פסיכו-סוציאלית יכולה לעזור לחולים להתמודד עם חיי היומיום.
