הערכה: פונקציה, משימות, תפקיד ומחלות

שיפוט מעצב את התפיסה כתהליך לא מודע ותהיה מודע. חלק טבעי זה של תפיסה רלוונטי כפונקציית סינון, למשל, ולכן הוא הגורם לסלקטיביות של התהליך התפיסתי. שיפוט לקוי קיים, למשל, אצל אנשים עם דיסמורפופוביה.

מהו שיפוט?

שיפוט מעצב את התפיסה כתהליך לא מודע ותהיה מודע. מבנים תפיסתיים אנושיים מאפשרים לאנשים ליצור תמונה של מצבים וסביבתם. מנקודת המבט של הביולוגיה האבולוציונית, התפיסה היא שם נרדף לסיכוי ההישרדות. חושיו קובעים האם האדם מכיר בסכנות ובהזדמנויות בזמן ועל בסיס זה יכול להמשיך לפעולה דמוית תגובה. תהליך התפיסה שזור מקרוב בתהליך השיפוט מסיבה זו בדיוק. לתפוס בלי לעשות שיפוטים זה בלתי אפשרי. תפיסה היא לא רק המקרה הראשון של גיבוש דעה על מצב וסביבה, אלא עצמה מתרחשת על בסיס תהליכי סינון ובכך שיפוטים לא מודעים. תופעה זו מכונה תפיסה סלקטיבית. מבין כל הגירויים שמשפיעים עלינו, אנו בוחרים מה נתפס ומה מגיע מלכתחילה לתודעה האנושית. בגלל המספר העצום של גירויים הפועלים לצמיתות, תהליכי סינון כאלה נחוצים כדי לא להציף את מוֹחַ עם גירויים. כתהליך סינון, הערכת הגירויים היא הערכת רלוונטיות, אשר נעשית בעיקר על ידי ניסיון קודם. יחד עם זאת, תוכניות שיפוט קוגניטיביות ממלאות תפקיד גם בהמשך העיבוד של תפיסות המגיעות לתודעה. תוכניות שיפוט אלה תואמות בעיקר הקרנות, אפקט ההילה ותייחסות לדומיננטיות ועוזרות לגיבוש מודע של דעות לגבי מה שנתפס.

פונקציה ומשימה

תהליכי הסינון והשיפוט הלא מודע במערכת התפיסה מאפשרים לאנשים לתפוס רק את מה שנחשב רלוונטי במצב הנוכחי. לדפוסים תפקיד מוגבר בתהליך זה, במיוחד אלה שמורכבותם ממוקמת בין סימטריה מושלמת לחוסר מבנה מוחלט. מסיבה זו, בני אדם מוחקים את תקתוק השעון, למשל, כל עוד הוא לא פורץ את המונוטוניות. כמו כן, צליל הגשם המבולבל מחוץ לחלון מתבהר כל עוד לא ניתן לזהות בו מבנה תבנית. מנקודת המבט של הביולוגיה האבולוציונית, החיפוש הלא מודע אחר דפוסים סייע לבני האדם לשרוד. העובדה שהוא יכול לזהות דפוסים אחראית בחלקה להישרדותו. אך לא רק החיפוש אחר דפוסים מעצב את התפיסה האנושית כפילטר. החוויות האישיות, הציפיות, האינטרסים והעמדות של בני האדם ממלאים תפקיד גם בהערכה ובבחירה של ההופעות החושיות הנכנסות. לדוגמא, ניתן למנות סוציאליזציה כמסנן הערכה ראשון. בנוסף לחינוך, חוויות עם המשפחה, בית הספר ומעגל החברים או קבוצת העבודה של האדם מעצבות את השקפות העולם והערכים של האדם עצמו. כמו דרך החשיבה, דרך התפיסה כבר מעוצבת על ידי חוויות אלה. בנוסף לערכים ולדעות, הסביבה החברתית מעצבת תחומי עניין ודעות קדומות, למשל, כל אלה נכנסים לתוקף כמסנני שיפוט של רשמים חושיים שנתפסים. לדוגמא, תשומת לב מופנית על בסיס אינטרסים. מסיבה זו, אנשים נוטים לראות במה הם עצמם מחזיקים או לפחות במה שהם כבר עסקו. מקרה התפיסה של תפיסה רואה דברים מוכרים או צפויים רלוונטיים במיוחד בהקשר זה. מסנן שיפוט שני הוא רגשות. הקשר החיובי הרגשי לאדם מאפשר לאדם לזהות את החיובי בכל הפעולות של אותו דבר. הדבר נכון להיפך. בנוסף, פחד קיצוני או עצבנות גבוהה בדרך כלל מעצבים תפיסה עם הגברת החושים. מנקודת מבט אבולוציונית-ביולוגית, תופעה זו קשורה שוב לדרישה הגוברת לתשומת לב ולנכונות להגיב במצבים מסוכנים. סביבת האדם משפיעה גם על ההערכה הלא מודעת של הגירויים התפיסתיים, ובמיוחד על התפקיד החברתי או מבני הכוח המצביים. באמצעות המסננים הללו איברי החישה לוקחים רק חלק מכל הגירויים האפשריים. בחושי זיכרוןתפיסות נבדקות על תועלתן וכאשר מוכרת תועלת עוברת לזיכרון לטווח קצר לצורך עיבוד נוסף. עיבוד נוסף מקביל לפיצול המידע ליחידות קטנות. יחידות אלה מעובדות בנפרד, לדוגמא, מוגברות, מקלות או מוערכות לפני הרכבתן מחדש. אחת מתוכניות השיפוט הקוגניטיביות לתהליך זה היא, למשל, דומיננטיות של תכונות, ההופכת מאפיין יחיד לגורם המכריע לגיבוש דעה. על בסיס שיפוט על ידי הקרנה, בני אדם מסיקים מתכונות של תכונה אחת לתכונות אחרות, ובגלל אפקט ההילה, פסקי הדין הקיימים מראש קובעים את השיפוט של תפיסות חדשות ואת התכונות האישיות שלהם.

מחלות ומחלות

ניתן להפריע לשיפוט התפיסות בדרכים שונות. מכיוון שהוא מעוצב על ידי ניסיון וסוציאליזציה, אירועים טראומטיים, למשל, יכולים עוֹפֶרֶת לשיפוטים גרוטסקיים של גירויים חושיים. פסיכולוגיה עוסקת בהפרעות תפיסתיות כאלה. דיסמורופופוביה יכולה להיות מוזכרת כדוגמה לשיפוט תפיסתי מופרע. הפרעה דיסמורפית בגוף זו גורמת לתפיסה עצמית מופרעת. המראה של האדם עצמו נשפט כמוטעה. הנפגעים חיים עם הפחד מכיעורם לכאורה ומגיבים בהתאם באופן אבסורדי לסביבתם. לרבים מהנפגעים יש כבר גישה שלילית כלפי האדם שלהם לפני המחלה. במקרה כזה, האדם המושפע רואה במראה את מה שהוא מצפה ממנו בסופו של דבר, כלומר כיעור. חולים מפתחים שנאה לגופם שלהם וחווים את עצמם שוב ושוב במראה כ"אני "נורא. הערכה מציאותית של האדם שלהם ותפיסות קשורות היא בלתי אפשרית עבורם. סביבתם תופסת לעיתים קרובות את האנשים המושפעים כמושכים, אך עבור המושפעים עצמם, דימוי גופם שלהם קשור לסלידה. לפיכך, יש פער גדול בין הדימוי העצמי לדימוי החיצוני. בציבור, הנפגעים מרגישים לעיתים קרובות נצפים ומתועבים כל הזמן, מה שמוביל לפחד ממגע עם אנשים אחרים. המחלה מתחילה לעיתים קרובות בגיל ההתבגרות, כאשר מתבגרים לעיתים קרובות מאוד חסרי ביטחון לגבי המראה שלהם. בחלק מהמקרים לפגיעות פסיכולוגיות הנגרמות על ידי הסביבה יש תפקיד מוגבר בהתפתחות המחלה ומתבצעות כל כך עד שהן נכנסות למסנן התפיסה כגורם שיפוט. דוגמא דומה לעיוות תפיסתי של העצמי המתרחשת בגלל שיפוט תפיסתי מופרע היא אנורקסיה.