פונקציה מוטורית רצונית: פונקציה, משימות, תפקיד ומחלות

פעולה מוטורית היא תוצאה של אינטראקציה בין תהליכים קוגניטיביים, מוטוריים וחושיים. פעולות רצוניות, בתורן, נובעות באופן סכמטי מתוך רצף מוטורי שהושלם. אם למשל מתרחשת שיתוק באדם או אם תנועותיו אינן נשלטות, הפעולה המוטורית מרצון מופרעת. זה לא נובע משרירים פגומים, אלא מפגיעה ב עצבים.

מהי תפקוד מוטורי מרצון?

תפקוד מוטורי רצוני הוא תנועת הגוף הנשלטת על ידי הרצון או התודעה. פעילות מוטורית רצונית היא תנועת הגוף הנשלטת על ידי הרצון או התודעה. תהליך זה מתרחש בקליפת המוח המוטורית הראשונית, ליתר דיוק במערכת הפירמידה, הנמצאת בקליפת המוח ובעלת צורה של פירמידה עקב חיבורי הסיבים העוברים שם. כל ההקרנות המתכנסות של הנוירונים והנוירונים המוטוריים המרכזיים יוצרים את שרירי השלד. באזורים אלה של האגודה מוח מוח מתגבשת התוכנית של פעילות מוטורית מרצון. כאן מכינים את התנועות הנחוצות להוצאה לפועל. כדי להיות מסוגל לדמיין את התנועה והביצוע, יש צורך באזור המוטורי המשלים. תוכנית התנועה נשלטת על ידי מוֹחַ מְאוּרָך ו גרעיני בסיס. המידע עובר דרך התלמוס ונכנס לקורטקס המוטורי, שם הוא מגיע לאחר מכן לשנייה הנוירון המוטורי כדחפים דרך דרכי הפירמידה והדרכים החוץ-פירמידליות, היוזמים תנועת שרירים. העליון הנוירון המוטורי אחראי על הפעילות המוטורית הרצונית, השולטת גם ביציבה. כל הפעולות הרצוניות הן רצפים מתואמים של תנועות די מדויקות. לדוגמא, אם אדם מזיז את אצבעותיו, הדבר מתרחש כפעילות מוטורית רצונית דרך המסלול הפירמידי, על מנת לבצע בהמשך פעולה ספציפית המתאימה לרצון.

פונקציה ומשימה

פעילות מוטורית רצונית מבוססת על תנועת רצון, שתלויה במצב ואשר יכולה לעבור גם דרך אחרת. פעולות הרצון, בתורן, מבוססות על מניעים, כוונות לפעול, מטרות, החלטה או דחף של רצון, תכנון תנועה, ביצוע פעולה, תפיסתה והערכת מה שהושג. התהליך כולו מתרחש באופן שרירותי, שכן הוא נקבע על ידי אפשרויות התלבטות והחלטה. לעומת זאת התנועות הבלתי רצוניות, שבעיקר טהורות רפלקס או פשוט ביצעו באופן לא מודע פעולות רגילות. רפלקסים הן תגובות סטריאוטיפיות הרבה יותר לגירויים. הם ממשיכים ללא הכרה. דוגמה לכך היא רפלקס האישונים. לעומת זאת, הפעולה המשננת בתנועות וולונטריות משתפרת באמצעות החוויה, ואילו הרפלקס אינו נתון לשינויים. פעולות מוטוריות רצוניות אינן נובעות מכורח, ואילו רפלקס הם תמיד תגובות גירוי ונוצרים על ידי המרכז מערכת העצבים. מערכת הפירמידה, מצידה, יכולה לשלוט בתוכן המידע של הגירויים מבלי לעורר תנועה. בפעולות רצוניות, מבחינים בין כוונות ש עוֹפֶרֶת לפעולה ואלו שמתנהלות במהלך אחת. פעולות אלה נפגעות מאוד על ידי נזק עצבי או נכשלות לחלוטין. זה בתורו קורה, למשל, במהלך התקף שינה. מושב הצוואה הוא קליפת המוח הקדם חזיתית. זה ממלא תפקיד מכריע בכל ההחלטות והתנועות. דחפים נעשים דרך אזור האונה הקודקודית, השולט על כל המידע החושי, כמו גם על תשומת הלב, זיכרון והתמצאות במרחב. כל הזיכרונות המוטוריים מאוחסנים שם. בתהליך זה, פעילות מוטורית רצונית תלויה בתנאי בקרה עצביים מורכבים שונים מוֹחַ אזורים.

מחלות והפרעות

רבים מהגירויים באמצעות קליפת המוח המוטורית מפעילים שרירים שונים בו זמנית. אזורים חיצוניים מפעילים שרירים קרובים, ואזורים מרכזיים מפעילים שרירים אלה וגם דיסטלים. התוצאה היא תנועות מורכבות שכבר אינן מתקשרות זו עם זו כשהן מופרעות. לדוגמא, אם מערכת הפירמידה נפגעת, שיתוק וכשל בתפקוד מוטורי רצוני עלולים להתרחש. מבחינים בין פגמים בתאי העצב הראשון או השני. במקרה של הפרעה במערכת הפירמידה, האקסטרה-פירמידלי משתלט תחילה על השליטה בכמה פונקציות, ולכן השיתוק אינו צריך להיות שלם. לרוב, בתנאים כאלה מופרעות תפקודים מוטוריים רצוניים ועדינים. לא רק המסלולים במערכת הפירמידה מעוכבים, אלא גם אחרים מושפעים. תסמינים נוירולוגיים הם אז רפלקסים מתנוונים, כולל למשל רפלקס באבינסקי. אֶפִּילֶפּסִיָה יכול גם לגרום לעוויתות שרירים העוקבות אחר הסומטוטופיה של קליפת המוח. ברפואה, סימפטומים נוירולוגיים אלה נקראים סימני מסלול פירמידלי. התוצאה היא רפלקסים מאוד ספציפיים בגפיים, שיש להם שמות שונים. הפרעות במערכת החוץ-פירמידה, בתורן, גורמות למחלות קשות עוד יותר. על ידי תנועה "חוץ-פירמידלית" הכוונה היא תמיד לתנאים שבהם רצפי התנועה אינם נשלטים על ידי המסלול הפירמידי או שהם מתנהלים מחוץ לו. פעילות מוטורית מרצון מתרחשת במסלולים פירמידליים ומסלולים חוץ-פירמידליים. נגעים גורמים להפרעות תנועה שהן נוירולוגיות או גנטיות. התוצאה היא מחלות כמו פרורינסון או כוריית הנטינגטון. מחלות מסוג זה משבשות את טונוס השרירים כאשר נגעים מתרחשים בגרעינים הפרימיטיביים הפרימיטיביים. התוצאה היא תנועות חריגות או לא רצוניות. מחלת פרקינסון היא הפרעה בתפקוד מוטורי רצוני והופכת למחלה ניוונית איטית. הסימפטומים שלה מופיעים בעיקר בגיל מבוגר. זה גורם להפרעות בתנועה היפוקינטיות, המבוססות על פעילות יתר של גרעיני התפוקה. עכבות נגרמות אז ב התלמוסוהעברה למסלולי ההקרנה השונים אז כבר לא מתרחשת. בתנאים אלה הבעות פנים הולכות לאיבוד והידיים והרגליים מתפתלות ללא שליטה. כמו כן, הפרעות תודעה או דיבור הן ביטויים לפגיעה בפעילות מוטורית רצונית הקשורה בפעילות לקויה של מערכת ההפעלה ברשתית העולה.