הפצה
בשל המשימות השונות שלהם, גם הקונוסים והמוטות בעין מופצים בצורה שונה בצפיפותם. הקונוסים משמשים לראייה חדה עם בידול צבע במהלך היום. לכן הם הנפוצים ביותר במרכז הרשתית (נקודה צהובה - macula lutea) והם הקולטנים היחידים הקיימים ב- fovea central (fovea centralis) (ללא מוטות).
הפוסה הוויזואלית היא מקום הראייה החדה ביותר ומתמחה באור יום. למוטות יש את הצפיפות המקסימלית שלהם, כלומר סביב הפובאה המרכזית. בפריפריה צפיפות קולטני האור יורדת במהירות ואילו בחלקים הרחוקים יותר נותרו כמעט רק מוטות.
מידה
קונוסים ומוטות חולקים את תוכנית הבנייה במידה מסוימת, אך משתנים. באופן כללי, מוטות ארוכים מעט מחרוטים. קולטני אור מוטיים הם בעלי אורך ממוצע של כ- 50 מיקרומטר וקוטר של כ- 3 מיקרומטר, במקומות הצפופים ביותר, כלומר עבור מוטות באזור הפרפוביאלי. קולטני אור חרוט קצרים במקצת מהמוטות וקוטרם 2 מיקרומטר ב- fovea centralis, מה שנקרא בור חזותי, באזור עם הצפיפות הגבוהה ביותר.
כמות
העין האנושית יש מספר מוחץ של קולטני אור. בעין אחת בלבד יש כ -120 מיליון קולטני מוטות לראייה סקוטופית (בחושך), ואילו לראייה בשעות היום ישנם כ -6 מיליון קולטני חרוט. שני הקולטנים מעבירים את אותותיהם באופן מתכנס לכמיליון גנגליון תאים, לפיהם האקסונים (הרחבות תאים) של תאי הגנגליון הללו יוצרים צרור המרכיב את עצב אופטי (nervus opticus) ומושך אותו אל תוך מוֹחַ, שם ניתן לעבד את האותות באופן מרכזי.
השוואת מוטות וקונוסים
כפי שתואר כבר, למוטות ולקונוסים יש הבדלים קלים במבנה, וזה לא רציני. חשוב יותר הוא הפונקציה השונה שלהם. מוטות וקונוסים רגישים הרבה יותר לאור ולכן יכולים לזהות גם שכיחות אור נמוכה, אך רק מבחינים בין אור לחושך.
הם גם מעט עבים יותר מקונוסים ומועברים באופן מתכנס, כך שכוח הפתרון שלהם נמוך יותר. לעומת זאת, קונוסים דורשים שכיחות אור רבה יותר, אך יכולים לאפשר ראיית צבע באמצעות שלוש צורות המשנה שלהם. בשל קוטרם הקטן יותר והשידור המתכנס פחות חזק, עד לשידור של 1: 1 במרכז fovea, יש להם רזולוציה מצוינת, אולם ניתן להשתמש בה רק בשעות היום.
