מה ההבדל למיטוזה?
מיוזה דומה מאוד למיטוזה מבחינת החלוקה המיוטית השנייה, אך ישנם הבדלים בין שתי החטיבות הגרעיניות. התוצאה של מיוזה הם תאי נבט עם סט פשוט של הכרומוזומים, אשר מתאימים להתרבות מינית. במיטוזה, תאי בת זהים עם סט כפול של הכרומוזומים נוצרים.
לתאים אלו אין פונקציה של רבייה, אלא הם מחליפים תאי גוף ישנים, מתים או שכבר אינם פונקציונליים לחלוטין. הבדל נוסף בין מיוזה ומיטוזה היא מספר החלוקות השונה. במיוזה יש צורך בשתי חלוקות.
בחטיבת הצמצום הראשונה שני הזוגות של הכרומוזומים מופרדים, בחלוקה המשוונית הבאה שתי הכרומטידות האחיות מופרדות זו מזו. לעומת זאת, חלוקה אחת מספיקה במיטוזה. בחלוקה אחת זו, הכרומטידות האחיות מופרדות כך שנוצרים שני תאי בת זהים גנטית.
מיוזה ומיטוזה נבדלים לא רק בתפקודם ובמספר החלוקות, אלא גם לאורך משך הזמן. מיטוזיס הוא תהליך מהיר יחסית שאורך כשעה. לעומת זאת, מיוזה אורכת זמן רב בהרבה ויכולה לקפא גם בשלב אחד למשך מספר שנים ואף עשורים.
זה המקרה עם ביציות שכבר נוצרו בלידה, אך כולן במצב רדום עד שהן מגיעות לבגרות מינית. התפתחות הזמרים הגבריים, זרע, לוקח גם כ- 64 יום. מתוכם כ 24 יום מוקדשים למיוזה. מידע נוסף בנושא זה ניתן למצוא כאן: מיטוזה - פשוט מוסבר!
- תוֹצָאָה
- מספר חטיבות
- מֶשֶׁך
מהו המעבר?
מעבר מעבר מתאר חילופי חומרים גנטיים בין שני כרומטידים. בתהליך, הכרומטידים מתקרבים זה לזה, חוצים זה את זה ואז מחליפים שברי DNA מסוימים. תהליך זה מתרחש במהלך חלוקת תאי הנבט (מיוזה).
ניתן להקצות את המעבר לפרופזה I, ששוב ניתן לחלק לחמישה שלבים. לפני תחילת החלוקה הראשונה של המיוזה, ה- DNA מוכפל כך שישנם ארבעה כרומטידים בתא. השלב הראשון של פרופאז I הוא הפטוטן, בו הכרומוזומים מתעבים וכך הם נראים במיקרוסקופ האור. הבא מגיע הזיגוטן, בו הכרומוזומים מתכנסים ומתרחש זיווג כרומוזום הומולוגי.
קרבה מרחבית זו של שני הכרומוזומים היא התנאי להחלפת חומר גנטי. במקביל נוצר המתחם הסינפטונמלי. זהו קומפלקס של כמה חלבונים שנוצר בין הכרומוזומים ומבטיח את המיקום המדויק של הכרומוזומים.
ב pachytän הבא מתרחש המעבר בפועל. כבר בשני השלבים הקודמים כבר היו הפסקות ב- DNA. עכשיו עוברים שני כרומטידים וההפסקות מתוקנות.
במהלך תהליך זה, הכרומוזומים האימהיים והאבהיים מחליפים קטעים קטנים של ה- DNA. מעברים אלה נראים מתחת למיקרוסקופ האור ככיאזמטה. בדיפלוטן המתחם הסינפטונמלי מתמוסס והכרומוזומים מחוברים רק בכיאסמטה. בשלב האחרון של פרופאז I, דיאקינזיס, הממברנה הגרעינית מתמוססת, היווצרות ציר המיטוזה מתחילה ומיוזה יכולה להמשיך ברצף הרגיל. המעבר משמש למטרה של רקומבינציה תוך-כרומוזומלית ויחד עם הקצאה אקראית של החומר הגנטי לתאי הנבט, הוא ממלא תפקיד רך במגוון המאפיינים.
