מהי periimplantitis?
פרי-שתל הוא אזור דלקתי סביב השתל, בדרך כלל עם מעורבות גדולה יותר בעצם, מכיוון שהוא מתגלה לעיתים נדירות בשלבים הראשונים. המטרה לאחר ההשתלה היא לאפשר לשתל להחלים בעצם. משמעות הדבר היא שהעצם צומחת ישירות למיקרו של פני השתל ונצמדת אליו.
אם ריפוי זה מופרע, למשל על ידי דלקת מפרקים, יש לעתים קרובות רק רקמת חיבור ריפוי, אם בכלל, שהוא פחות יציב. פתוגנים הם בדרך כלל אנאירובים, כלומר יש להם מטבוליזם שאינו דורש חמצן. גם מה שמכונה גרם שלילי בקטריה או נבט העור הידוע Staphylococcus aureus יכול להיות האשמים.
תהליך דלקתי זה מועצם באופן שלילי על ידי עישון, סוכרת, אוסטאופורוזיס, ריסוק או נטייה גנטית. עם זאת, טעויות בהצבת השתל עקב התפתחות חום בעצם ובהמשך חוסר התאמה בין הכתרים הנלווים עשויות להשפיע לרעה גם על דלקת הפרימפלנטיטיס. מספיק, למשל, שהמלט השיורי שאיתו נקבעו הכתרים לא הוסר לחלוטין. כדי להיות מסוגל לטפל בזה מצב בהצלחה לאחר הוצאת השרידים, בדיקת נבט לקביעת הפתוגנים, טיפול באוזון (האוזון הוא חמצן משולש, מתרחשת תגובה בשתל ההורג את הפתוגנים) ואנטיביוטיקה המותאמת לפתוגנים שנמצאת עוזרת. במקרים נדירים יש להסיר את השתל (לשתול מחדש) ולבנות אותו מחדש עם עצם מלאכותית, ולאחר תקופת המתנה מתאימה של חודשים, יש לבצע השתלה חדשה.
איך עישון מגדיל את הסיכונים?
לכל מעשן, בדיוק כמו חולה סוכרת, יש סיכון מוגבר מאוד שהשתלים שהוחדרו לא יבריאו בגלל המיקרו דם מחזור הדם מופרע. זה אומר שמספרם ואיכותם של הקטנים ביותר דם כלי, הנימים, מצטמצם: הרקמות השטחיות אינן מסופקות מספיק. עם זאת, זה הכרחי בהחלט, בין היתר כדי שבמקרה של פלישה חיידקים, התאים של המערכת החיסונית מסוגלים לעבור לאתר הדלקת ולמלא את משימתם.
בנוסף, תכולת העשן מסכנת את הפה כולה רירית. לכן למעשנים יש סיכון גדול יותר ביחס ל ריפוי פצע. זה חל על הממברנה הרירית וגם על העצם. פרי-שתל (דלקת סביב השתל) נפוץ הרבה יותר גם אצל מעשנים ושיעור אובדן השתל גבוה משמעותית גם אצל מעשנים מאשר אצל לא מעשנים.
